בצלם אלוקים

פסוק כ"ו

"נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ"

פסוק כ"ז

"וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים בָּרָא אֹתוֹ"

רש"י:

ד"ה בצלמנו: בדפוס שלנו.

ד"ה כדמותנו: להבין ולהשכיל.

ד"ה ויברא אלוקים את האדם בצלמו: בדפוס העשוי לו, שהכל נברא במאמר והוא נברא בידים, שנאמר (תהלים קל"ט) "ותשת עלי כפכה". נעשה בחותם כמטבע העשויה על ידי רושם שקורין קוֹיְן בלעז (coin) וכך הוא אומר (איוב ל"ח) "תתהפך כחמר חותם".

ד"ה בצלם אלוקים ברא אותו: פירש לך, שאותו צלם המתוקן לו, צלם דיוקן יוצרו הוא.

רב סעדיה גאון, (מובא בדברי ראב"ע):

בממשלה.

בכור שור:

שהיא מאוימת להיות מושל ושליט על הכל ולא שזו דומה לזו, כי אין לתת דמיון ודמות ותמונה למעלה, כדכתיב (דברים ד' ט"ו) "כי לא ראיתם כל תמונה" וכן (ישעיה מ') "ואל מי תדמיוני ואשוה" וכן (שם ה') "ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו". ובאיוב (י' ד') הוא אומר: "העיני בשר לך אם ראות אדם תראה", בתמיה; ומה שאמר הכתוב (דברים י"א י"ב, זכריה ד; י') "עיני ה'"; (איכה ב') "הדום רגליו" (שמות ט' ג') "יד ה'", אינו אלא לשׂבר את האוזן מה שיבין בראיה בהלוך ובלקיחה, ואין דרכם רק בעיניים וידים, לפי שלא ראה מעולם אדם ענין אחר.
ומה שכתוב (יחזקאל א') "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם" כך היה נראה בעיניו על ענין החזון, כמו חלום שנראה לו, שהוא רואה ואינו רואה.
דהא כתיב (שמות ל"ד) "כי לא יראני האדם וחי" כלומר ולא שום דבר הוא, (?) ונדמה לו כאדם, שלא להבעיתו בדבר שאינו רגיל לראות, שהקב"ה ופמליא של מעלה מדמין עצמן בכל ענין שירצו להראות לאדם... וכן הוא אומר (הושע י"ד א') "וביד הנביאים אדמה" כלומר: אני מדמה עצמי בכל ענין שאני רוצה ולפיכך אינו אומר "בצלמנו כדמותנו" אלא על דרך האיום, ואף על פי שאין האיום שוה, מכל מקום דימהו הכתוב, כאדם האומר: הפרעוש הזה בין הפרעושים כמלך בין האנשים" ואינם דומים זה לזה, וכל שכן כאן.

רד"ק:

צלם ודמות, שמות משותפים (שם בעל הוראות שונות אשר השיתוף ביניהן נעשה על יסוד איזה דמיון קרוב או רחוק) ואמר "צלם" בדבר גשמי כמו (שמואל א' ו' י"א) "צלמי טחוריכם", (במדבר ל"ג נ"ב) "צלמי מסכותם", והדומים להם. ויאמר גם כן בדבר רוחני: "בצלמנו" "בצלם אלוקים", וכן "דמות" יאמר לדבר גשמי, כמו (שיר השירים ז') "קמתך דמתה לתמר", והדומים לו ולדבר רוחני (יחזקאל ל"ב ב') "כפיר גויים נדמית", (תהלים נ"ב א') "דמיתי לקאת מדבר" – בענין לא בגוף – וכן הדומים להם.
ובי"ת בצלמנו יהיה בי"ת העזר, כלומר עם צלמנו – שהוא השכל – נעשה ונתקן אותו, אף על פי שהוא מן האדמה; או תהיה בי"ת – בי"ת הכלי, כלומר שיהיה כענין נעשה בשכל, רצונו לומר, שיהיה אחד מחלקי השכל, ואמר אחר כך: "כדמותנו" כלומר: למה נעשה בצלמנו? כדי שיהיה דומה לנו שישתמש בשכליות, לפי הכח שיהיה לו בעודנו גוף והוא באדמה, כי אם ירצה, יוכל להדמות קצת אלינו כי בידו תהיה הבחירה.

ד"ה ויברא אלוקים את האדם בצלמו: בריאה זו על הנפש נאמרה, כמו שאמר "בצלמו", ולפיכך אמר "ויברא" להבדיל בין הגוף ובין הנפש, כי בסיפור יצירת גופו אמר "וייצר... את האדם עפר מן האדמה", כי אין לשון "יצירה" נופל על הנפש, כי איננה גוף, אלא לשון "בריאה". וכן לשון "מעשה" נופל בין על מה שאינו גוף בין על מה שהוא גוף... ולא זכר יצירת הגוף הנה, כי בפרשת אלה תולדות שמים וארץ יזכרנה עוד עם דברים אחרים שהניח מלזכור בפרשה זו.

שד"ל:

ד"ה בצלמנו: צורת הגוף ותבנית חלקיו לא תקרא צלם אלא "תואר" או "תבנית" (כמו שאמר הרמב"ם במורה נבוכים חלק א' פרק א') כי יאמרו "יפה תואר" לא "יפה צלם". ויאמרו על הרכבת חלקי הגוף "את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו", אבל יקרא צלם כל דבר העשוי לדמיון דבר אחר, כמו הציור על הניר העשוי לדמיון צורת אדם מיוחד, וכן כל פסל ומסכה העשויים לדמיון גוף אחר, כמו שכתוב "צלמי טחוריכם וצלמי עכבריכם", (יחזקאל כ"ג, י"ד) "צלמי כשדים חקקים בששר", ומילת צלם נגזרת מ"צל", כי כן הצל מצייר צורה אשר היא בדמיון הגוף, וממנו למדו בני אדם להתחיל במלאכת הציור. וכן גם בלשון ארמית כגון "צלם דהבא" הכוונה תמיד על דבר העשוי לדמיון דבר אחר. רק פעם מצאנו (בדניאל ג' י"ט) "וצלם אנפוהי אשתני", על תואר האדם החי, והוא לשון מושאל ובלתי מדוייק.
והנה האדם הוא צלם אלוקים, כלומר, שהוא בצד מה מתדמה אל הא-ל שהוא בעל הכוחות כולם, והנה לכאורה יקשה לפרושי אות בי"ת אשר במלת "בצלמנו" וכן "בצלם אלוקים ברא אותו", כי לפירושי האדם עצמו הוא "צלם אלוקים" אך ראוי לדעת כי כן מצאנו בקצת מקומות בי"ת נוספה במילה המורה על הנשוא כגון (שמות ל"ב) "כי ברע הוא" (ישעיה מ') "ה' בחזק יבוא", (תהלים ס"ח) "ביה שמו ועלזו לפניו", והבי"ת הזאת נוהגת הרבה בלשון הערבי. ונראה כי מליצת "ברע" "בחזק" עיקר הוראתה: פלוני הוא באותה תכונה שקוראים אותה בשם "רע", "חזק", אף כאן: נעשה אדם באותה תכונה שיצדק לקרא לה בשם "צלם אלוקים".

ד"ה כדמותנו: שיהיה דומה לנו, אמנם באיזה ענין האדם דומה לא-ל, נראה לי, כי כמו שהא-ל הוא בעל הכוחות כולם, וזו הוראת מילת אלוקים, כן האדם נבדל משאר בעלי חיים במה שכל אחד מהם יש לו כח והכנה למידה מיוחדת ולפעולה מיוחדת והאדם לבדו בעל הכנה וכח לכל מידות ולכל פעולות שבעולם.

משך חכמה:

הצלם האלוקי הוא הבחירה החפשית בלי טבע מכריח, רק מרצון ושכל חפשי, והנה ידיעתו יתברך אינה מכרעת הבחירה, כי אין ידיעתו באה נוספת כידיעה של בשר ודם הבאה מהחושים, רק היא עצמותו יתברך, וכמו שכתב הרמב"ם, ואם כי אין ביכולת בנו להבין איך היה – כי אילו ידעתיו הייתיו – רק זאת אנו יודעים שהבחירה החפשית היא מצמצום האלוקות, שה' יתברך מניח מקום לברואיו לעשות כפי מה שיבחרו ושלל ממפעליהם הגזרה וההחלטה בפרטיות ולכן אמר אל לבו: "נעשה אדם בצלמנו" פירוש, שהתורה מדברת בלשון בני אדם שאמר: נניח מקום לבחירת האדם, שלא יהא מוכרח במפעליו ומחויב במחשבותיו ויהיה בחירי חפשי לעשות טוב או רע כאשר יחפוץ נפשו ויוכל לעשות דברים נגד מזגי טבעו ונגד הישר בעיני ה'...