שים לב: גיליון זה הוא השלמה לגיליון צו תש"ח, שעסק אף הוא בחטאת ואשם.

            עיין שם וצרפהו לגיליוננו.

א.	שאלת מבנה הפרשה

למבנה הפרשה כולה שואל אברבנאל:

למה לא בא מסודר זיכרון הקרבנות בפרשה זו כסידורם בסדר ויקרא, כי שם נזכרו החטאת והאשם אחר השלמים וכאן נזכרו החטאת והאשם קודם השלמים והשלמים אחריהם. ולמה היה החילוף הזה בדרוש אחד?

ועיין ברמב"ן, פרק ו' פסוק י"ח:

ד"ה זאת תורת החטאת: היה הצווי בסדר ויקרא, עולה ומנחה וזבח השלמים והחטאת והאשם, כי בתחילה דיבר בקרבנות הנדבה, ואחרי כן בקרבנות החובה על חטא. אבל בכאן היה הביאור לעולה ולמנחה ואח"כ בחטאת ואשם, כי רצה לבאר דיני קדשי קדשים, כי המשפט אחד להם, כמו שאמר במנחה (פסוק י) קדש קדשים היא כחטאת וכאשם, ואחרי כן יבאר דין קדשים קלים.
והנה יחדש בפרשה זו דברים רבים. "זאת תורת החטאת", תורה אחת לכל החטאות, שאף חטאות הפנימיות דמן טעון כיבוס, יכול אף חטאת העוף, תלמוד לומר זאת: ואמר במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה'. שכל החטאות לא תהא שחיטתן אלא בצפון. (שם מח), לפי שלא נאמר כן בפרשת ויקרא אלא בחטאת נשיא (ד כד) ויחיד, (ד כט) וכאן נתרבו כולן חטאות הצבור וחטאות הפנימיות.
עוד דרשו (תורת כהנים פרשה ג ב) "קדש קדשים", לרבות שלמי הצבור שלא תהא שחיטתן אלא בצפון, לפי שבכל קדשי הקדשים הטעין צפון. "הוא", פרט לתודה ואיל נזיר: ועוד נתן עתה בשר החטאות לבני אהרן, (פסוק כב) וצוה שיאכלוה בחצר אהל מועד (פסוק יט), הזכרים מהן, ולא בנות אהרן. וחידש דינין הרבה בנבלעים מן החטאת (פסוקים כ_כא).

התוכל לענות לשאלת אברבנאל ולהסביר את סיבת הסדר השונה בשתי הפרשיות? העזר בכותרות שתי הפרשיות: פרק א' פס' ב' "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם" פרק ו', פס' ב' "צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר"

ב.	"במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת"

פסוק י"ח

"בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת"

            עיין ויקרא א' י"א:

"וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי ה' וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב"

הקשו המפרשים: למה לא אמר הכתוב בקיצור: ושחט את החטאת על ירך המזבח צפונה - כמו שאמר בעולה – ומה ראה לתלות מקום החטאת במקום העולה?

בעל העמק דבר, מתרץ בהביאו ירושלמי יבמות ח' הלכה ג':

ר' לוי בשם ר' שמעון בן לקיש: "במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה' " – שלא לפרסם החטאים.

(ופירש פני משה: שלא יבינו הקוראים שהוא חטאת ויתבייש).

היכן מצינו בתורה עוד שפרטי הדין נקבעו בהתחשב ברגשות החוטא וכדי שלא לביישו?

ג.	"...קודש קודשים היא"

פרק ו' פסוק י"ח

"זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת ...  ...קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא"

פרק ז' פסוק א'

"וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם          קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא"

מקשה אברבנאל:

למה אמר באשם ובחטאת "קודש קודשים היא" כי הנה שניהם באים על חטא – כחטאת, כאשם – ולמה יהיו אם כן קדש קודשים? ואם אלה בהיותם על חטא היו קודש קודשים, אך יהיו השלמים שאינם באים על חטא כלל – קדשים קלים (בלבד)?

ענה לשאלתו!

ד.	"קדש קדשים"

פרק ו' פסוק י"ח

"קֹדֶשׁ קָדָשִׁים"

ראב"ע:

ד"ה קדש קדשים: כי הוא כאחד הקדשים.

פרש את דבריו. מה רצה להשמיענו? העזר בדברי ראב"ע, בראשית ט' כ"ה: ד"ה עבד עבדים: טעמו עבד, כאחד העבדים. ואילו היה עבד העבדים היה עבד לעבדים, והעד: "קדש קדשים". בקדש הקדשים.

ה.	שאלות לשון וסגנון

1.

פסוק כ"א "וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם" ראב"ע: ד"ה תבושל בו: גס בשלה ומורק ושוטף מבנין שלא נקרא שם פועלו. ובא ומורק בחולם בעבור הרי"ש שלא תדגש כי אם במקומות מועטים. במשקל לא זורק עליו מגזרת מרקו הרמחים כי המ"ם שרש. באור: ד"ה ומורק: ועל דעתו (ירמיהו מ"ו) "מרקו הרמחים", (דברי הימים ב' ד) "נחושת מרוק" יש לפרשו על ההצהבה שיצהיב ויזהיר שלא יהיה עליו דופי. וכן (אסתר ב') "ובתמרוקי הנשים" שממרק בשרה ומצהיבו, וכן יש לפרשו על ההרקה, שיוציא מה שבלוע בו, כמו (שופטים ו') "ואת המרק שפוך". התוכל להסביר לפי דברי הביאור, למה נקראו המים שנתבשל בהם בשר בשם "מרק"?

2.

רש"י, פרק ז' פסוק ט':  ד"ה לכהן המקריב אותה:  (ת"כ) יכול לו לבדו ת"ל לכל בני אהרן תהי' יכול לכולן ת"ל לכהן המקריב הא כיצד לבית אב של אותו יום שמקריבין אותה. ראב"ע, פרק ז' פסוק ח':  ד"ה עלת איש: וטעם לו. אחר שאמר לכהן תוספת ביאור שלא ינתן העור לכהן אחר. א. מהו הקושי הלשוני בפסוקנו? ב. מהו ההבדל העקרוני בין השני המפרשים ביישוב קושי זה? ועיין גם שמות ב' ו' רש"י: ד"ה ותפתח ותראהו: את מי ראתה הילד זהו פשוטו ומדרשו שראתה עמו שכינה (ש"ר סוטה שם). ראב"ע: ד"ה ותפתח ותראהו: אחר שאמר ותראהו הוסיף לבאר. כמו ובית דוד כאלהים. כמלאך ה'. ועיין רמב"ן, שמות ל"ה ה': ד"ה יביאה את תרומת ה': כמו יביא את תרומת ה', אבל יכנה ויפרש. וכן "ותפתח ותראהו את הילד" (לעיל ב ו), "בבואו האיש" (יחזקאל י ג), "אשר לא יעבדו אותו את נבוכדנצר" (ירמיה כז ח), "אשר אנכי נותן להם לבני ישראל" (יהושע א ב), ורבים כן...