קניית מערת המכפלה
בראשית פרק כג
| א. | חשיבות פרקנו |
לחשיבות פרקנו כולו שואל המלבי"ם:
למה האריך בכל הסיפור הזה? מה יושיענו סיפור זה לתורה ולתעודה?
ואלה מקצת דעותיהם של חכמינו:
מדרש הגדול:
בא וראה ענותנותו של אברהם אבינו! שהבטיחו הקב”ה לתת לו ולזרעו את הארץ עד עולם ועכשיו לא מצא מקום קבורה אלא בדמים מרובים ולא הרהר אחר מידותיו של הקב”ה ולא קרא תגר ולא עוד אלא שלא דבר עם יושבי הארץ אלא בענווה שנאמר "גר ותושב אנוכי עמכם" – אמר לו הקב”ה: אתה השפלת עצמך, חייך שאני אשימך אדון ונשיא עליהם.
(ועיין רש"י, שמות ו' ט':
ד"ה ולא שמעו אל משה: ...קרוב לענין זה שמעתי בפרשה זו מרבי ברוך בר' אליעזר והביא לי ראיה ממקרא זה (ירמיהו טז) בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי ה' למדנו כשהקב"ה מאמן את דבריו אפי' לפורענות מודיע ששמו ה' וכ"ש האמנה לטובה, ורבותינו דרשוהו (ש"ר סנהדרין קיא) לענין של מעלה (שמות ה) שאמר משה למה הרעותה אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין יש לי להתאונן על מיתת האבות הרבה פעמים נגליתי עליהם באל שדי ולא אמרו לי מה שמך ואתה אמרת מה שמו מה אומר אליהם.
ד"ה וגם הקימותי וגו': וכשבקש אברהם לקבור את שרה לא מצא קרקע עד שקנה בדמים מרובים, וכן ביצחק ערערו עליו על הבארות אשר חפר, וכן ביעקב (בראשית לג) ויקן את חלקת השדה לנטות אהלו ולא הרהרו אחר מדותי ואתה אמרת למה הרעותה...).
בראשית רבה ע"ט:
א"ר יודן בר סימון: זה אחד מג' מקומות שאין אומות עולם יכולים להונות את ישראל לומר, גדולים הם בידכם, ואלו הן: מערת המכפלה ובית המקדש וקבורתו של יוסף (שכם). מערת המכפלה, דכתיב (ט"ז): "וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון את הכסף"; בית המקדש, דכתיב (דברי הימים א' כ"א כ"ד): "ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות"; וקבורתו של יוסף שנאמר (בראשית ל"ג י"ט) "ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה".
ד"ה ואחרי כן קבר אברהם:...ונזכרה זאת הפרשה להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים ועוד לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו נחלה.
רמב"ן, בפרקנו פסוק י"ט:
ד"ה ואחרי כן קבר אברהם:...ונכתבה זאת הפרשה להודיע חסדי השם עם אברהם שהיה נשיא אלהים בארץ אשר בא לגור שם והיחיד, וכל העם היו קוראין לו "אדוני", והוא לא אמר להם כן שהיה שר וגדול, וגם בחייו קיים לו ואגדלה שמך והיה ברכה, ואשתו מתה ונקברה בנחלת ה'. ועוד כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות באשר אנחנו חייבים לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים. ורבותינו אמרו (ב"ב טז.) שגם זה מן הנסיונות של אברהם שבקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה אותו.
ולא ידעתי טעם לדברי רבי אברהם שאומר להודיע מעלת ארץ ישראל לחיים ולמתים, ועוד לקיים לו דבר השם להיות לו נחלה, כי מה מעלה לארץ בזה כי לא יוליכנה אל ארץ אחרת לקברה, ודבר השם לאברהם על כל הארץ היה ונתקיים רק בזרעו.(ועיין גם ראב"ע, פרק ל"ג פסוק י"ט:
ד"ה חלקת השדה: חלק בשדה והזכיר זה הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל. מי שיש לו בה חלק. חשוב הוא כחלק עולם הבא.
ועיין גם רמב"ן, פרק ל"ג פסוק י"ט:
ד"ה ויחן את פני העיר: לא רצה להיות אכסנאי בעיר, אבל רצה שתהיה תחילת ביאתו בארץ בתוך שלו, ולכן חנה בשדה וקנה המקום, וזה להחזיק בארץ. והמעשה הזה היה רמז, כי המקום ההוא יכבש לפניו תחילה, טרם הורישו יושבי הארץ מפני זרעו, כאשר פרשתי באברהם (לעיל יב ו).
ורבותינו אמרו (ב"ר עט ו) נכנס עם דמדומי חמה וקבע לו תחומין. ועל דעתם לא היה בכוונה ממנו. אבל על כל פנים היה המאורע לרמוז על העתיד שאמרנו. אבל רבי אברהם אמר כי הזכיר הכתוב זה להודיע כי מעלה גדולה לארץ ישראל ומי שיש לו חלק בה חשוב הוא כחלק העולם הבא.)
1.
מה הן התשובות השונות הניתנות לשאלה הנ"ל בטעם הפרק כולו ומה ההבדל ביניהן?
2.
מדוע חולק הרמב"ן על הראב"ע במקומנו ואינו חולק עליו שם (ל"ג י"ט)?
3.
התוכל למצוא סיבה לכך, למה נמנע רש"י מלהשתמש במדרש המובא לעיל מתוך בראשית רבה – גם במקומנו, גם אצל יעקב?
