הפטרת שבת נחמו

מחציתו השניה של פרקנו (י"ב-כ"ו) מתחלקת לדעת פרשנים שונים באופנים שונים.

והנה אחדות מן החלוקות המוצעות:

פסוקים י"ב-י"ד

פסוק י"ב       

"מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם                   וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן
                                      וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ
             וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים                וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם"

פסוק י"ג        

"מִי תִכֵּן אֶת רוּחַ ה'                    וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ"

פסוק י"ד       

"אֶת מִי נוֹעָץ וַיְבִינֵהוּ                וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט 
             וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת                           וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ"

פסוק ט"ו      

"הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי
וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ
הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל"

פסוק ט"ז

"וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר
וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה"

פסוק י"ז    

"כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ
מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ"

פסוק ט"ז 

"וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר           וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה"

השוה:

פסוק ט"ז

"וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר
וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה"

לתהלים נ' י'     

"כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף"

פסוק י"א:   

"יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי"

פסוק י"ב:    

"אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ"          

פסוק י"ג:       

"הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה"

השוה לפסוק ט"ז:    

"וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה"

את שני הקטעים הבאים מתוך סידור התפילה ומתוך מחזור לשבועות.

מתוך שחרית לשבת, "נשמת":

            אלו פינו מלא שירה כים                           ולשוננו רנה כהמון גליו

            ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע                  ועינינו מאירות כשמש וכירח

            וידינו פרושות כנשרי שמים                      ורגלינו קלות כאילות

אין אנו מספיקים להודות לך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו ולברך את שמך על אחת מאלף אלפי ורבי רבבות פעמים הטובות שעשית עם אבותינו...

מתוך מחזור לשבועות:       

השוה:

פסוק כ"ו

"שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה"

חובות הלבבות, שער הבחינה פרק ב':

הבחינה בברואים והבאת ראיה מהם לחכמת הבורא יתברך, אנו חייבים בה מן המושכל ומן הכתוב ומן הקבלה (= תורה שבעל-פה).
מן המושכל: כי השכל מעיד שיתכון המדבר על שאינו מדבר הוא בעבור יתרון הכרתו והבנתו...
וכשאדם חושב והתבונן ביסודי החכמה ובוחן סמניה, יהיה יתרונו על הבהמה כפי הבנתו, ואם יתעלם מהם, לא יהיה דומה לבהמה, אך יותר גרוע ממנה כמו שאמר הכתוב: (ישעיה א') "ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו – ישראל לא ידע עמי לא התבונן".
ומן הכתוב: מה שאמר ישעיה (ט') "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" ואמר (תהלים ח') "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננת..." ואמר הכתוב (ישעיה מ') "הלא תראו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם, הלא הבינותם מוסדות ארץ..." אמר (קהלת ז') "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה" ...
ומן המקובל: מה שאמרו חז"ל (שבת ע"ה): כל היודע לחשב במאורות ומזלות ואינו מחשב, עליו הכתוב אומר (ישעיה ה') "והיה כנור ונבל ותוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא יראו"...