הפטרה שניה מג' דפורענותא

היש לראות את פסוקי ההפטרה כהמשך ישיר של פסוקים א'-ג' בפרק זה, או האם לפנינו, החל מפסוק ד', נבואה אחרת שאין לקשרה לפסוקים א'- ג'?

מהו ההבדל העקרוני בין תפישת החוקר volz את פסוקנו לבין תפישתם של שני הפרשנים המובאים לעיל?

מהו הקטרוג הנרמז בפירושו של פולץ נגד השקפת נביאנו?

היש לדבריו ביסוס בדברי הנביא בהמשך הפרק?

לאיזו תפישה יש להביא סיוע ממלכים ב' י"ז ט"ז?

ליודעי שפות לעז:

השווה לפירושים הנ"ל את דברי המתרגמים השונים:

Luther:

U. hingen an den unnuetzen Goetzen, da sie doch nichts erlangen

Revised Version:

And have walked after vanity and are become vain

Version d'Ostervald:

…marcher après la vanite et devenir vains

Buber:

Und gingen dem Tande nach, wurden zu tand

- אילו תרגומים מסכימים עם פירושי ר' יוסף נחמיאש ואברבנאל?

אברבנאל מקשה:

הנה מילת "איה" תורה על המקום ולכן לא תפול אלא על הגשם (=הגוף) כשנשאל: היכן הוא? אבל הקב"ה, שאינו בכלל גשם ואינו בכלל מקום, לא יאות לומר עליו: "איה ה'?", והיה ראוי לומר: "נלכה נרדפה לדעת את ה'" (אברבנאל משתמש במליצה שאולה מהושע ו' ג' ומשנה את הפסוק לצרכיו) וכדומה לזה מן הלשונות, ואיך אמר: "איה ה'?"

ענה לשאלת אברבנאל והסבר את מובנה של השאלה בעזרת הפסוקים הבאים:

ישעיה ס"ג י"א:

"אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ
אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ
מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ
(אַיֵּה) בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם..."

השוה את שאלת שני הפסוקים דלעיל – ו' וח' – לשאלה זו עצמה בפסוקים הבאים:

ירמיה י"ז ט"ו

"הִנֵּה הֵמָּה אֹמְרִים אֵלָי אַיֵּה דְבַר ה' יָבוֹא נָא"

יואל ב' י"ז

"לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱ-לֹהֵיהֶם"

תהלים מ"ב ד'

"... בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱ-לֹהֶיךָ"

תהלים ע"ט י'

"לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם"

תהלים קט"ו ב'

"לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם"

בפסוקים שלנו (ו' וח') דורש הנביא בגנותם של אלה שלא שאלו את השאלה הנ"ל. בחמשת הפסוקים המובאים כאן נדרשים לגנאי כל אלה המעיזים לשאול שאלה זו.

הסבר מה בין שאלת הפסוקים שבפרקנו לבין השאלה בפסוקים המובאים כאן.

הסבר, מדוע כפל הנביא בפרקנו את שאלת "איה ה'" - מה מוסיף פסוק ח' על פסוק ו'?

מהו הקשר שבין התנהגות עם ישראל ובין מצבה של ארץ ישראל?

הבא פסוקים מפרק ג' בנביאנו המעידים אף הם על קיום קשר זה.

הידועים לך פסוקים בתורה (בבראשית!) אשר מהם נראה שלדעת התורה קיים קשר כזה לא רק בין ישראל לבין ארצו אלא אף בין בין האדם לבין הארץ-התבל בכללה?

ואלה דברי המלבי"ם, לפסוקנו:

כל מקום שבאו נרדפים "ארצי" ו"נחלתי" אצל ה', יציין בשם נחלה – הקדושה ודיבוק השכינה וההשגחה התמידית, והיפוכו – תועבה אשר ידעה נפשו בה; ובא על עבודה זרה ומעשים מגונים אשר ירחיקו השכינה, מה שאין כן הטומאה שלא תסיר את השכינה, כמו שנאמר (ויקרא ט"ז, ט"ז) "השוכן איתם בתוך טומאותם"

(רש"י, שם:

"אף על פי שהם טמאים – שכינה ביניהם").

מהו היחס בין שני חלקי הפסוק המקבילים – לפי דעת המלבי"ם?

מהן התופעות שמתוכן על ישראל ללמוד ("ודעי וראי") כי רע ומר עזבם את ה' – מהו הדבר שראוי לו לעורר את ישראל להכרת חטאם – לפי כל אחת משתי הדעות הנ"ל?

שים לב: ההבדל הוא כאן עקרוני-רעיוני.

מה בין רד"ק לבין ר' יוסף אלבו בפירוש המילים "ולא פחדתי אליך", ומי משניהם קרוב יותר – לדעתך – לפשוטו של מקרא?

עליך לנמק תשובה זו.