פסוק ג'
"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי"
בעל עקדת יצחק (ר' יצחק עראמה – נפטר כ-10 שנים אחרי גירוש ספרד):
ולעניין כוונת הדיבור הזה – השני – אומר, שעם הדיבור הזה הוא אזהרה ומניעה מהודות שום אלוהות – הנה הוא באמת כולל גם כן בשורה טובה וחופשיות נפלא, לומר שאחר שהוא אלוהינו, קרוב אלינו, והוא יכול על כל האלוהים כמו שנתבאר מהדיבור הראשון, מעתה – מה לנו מלהודות אלוהות ועבדות... לשום נמצא מנמצאות מעלה מטה – ועודנו חי (כלומר: לעבוד אחד הברואים בעוד הבורא חי וקיים), וכמו שאמרו חז"ל: לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני – כל זמן שאני קיים. וזהו שאמרו (שמות ל"ב ט"ז) "חרות על הלוחות" אל תקרי חרות אלא חֵרות, חֵרות ממלאך המוות, חֵרות מהמלכויות, חֵרות מהיסורין.
ויש בכלל זה העבודה זרה הגדולה המצויה היום בעולם מציאות חזק, והוא: התכוונות כל המחשבות והעסקים לקיבוץ הממון והצלחת הנכסים שהמה להם האלוהים האדירים, אשר עליהם הם נשענים ובאמונתם הם נמשכים, ועל קדושת שמם הם מכחישים אלוה ממעל ועוזבים את תורתו, ומניחים אותה עגונה ועלובה בקרן זוית; וזוהי גופה של עבודה זרה ועיקרה – כמו שיבוא בלא תחמוד; אשר ממנה נזהר איוב, כמו שנתבאר באמרו (איוב ל"א כ"ד) "אם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי. אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי"...
למורים ולמדריכים:
| 1. |
הסבירו לתלמידיכם את המושג "חרות" שבמאמר חז"ל המובא בדבריו (בלשונו "חופשיות נפלא"), מהי החרות שזוכה לה מי שאין לו "אלוהים אחרים"? |
| 2. |
באיזה מובן רואה בעל העקדה את הרדיפה אחר ממון כעברה על "לא יהיו לך אלוהים אחרים על פני"? (בלשונו: "העבודה זרה המצויה היום בעולם מציאות חזק") |
פסוק ג'
"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי"
ראב"ע:
ד"ה לא יהיה לך: דיבר הכתוב "אלוהים" כנגד מחשבת עובדימו, כמו "ויקח חנניה הנביא" (ירמיה כ"ח י') "והאנשים רדפו אחריהם" (יהושע ב' ז') וככה דבר שמואל "למה הרגזתני" (שמואל א' כ"ח ט"ו) כי הכתוב דיבר כפי מחשבת שאול. ואין זה מקומו לפרש אותו.
| 2. |
מה רצה ראב"ע להוכיח בעזרת הפסוקים:
ירמיהו כ"ח י';
יהושע ב' ז';
שמואל א' כ"ח ט"ו? |
פסוק ג'
"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי"
רש"י:
ד"ה לא יהיה לך: למה נאמר? לפי שנאמר: "לא תעשה לך" אין לי אלא שלא יעשה, העשוי כבר מנין שלא יקיים? תלמוד לומר: "לא יהיה לך".
רמב"ן:
ד"ה לא יהיה לך: (אחרי הביאו דברי רש"י) וזו באמת ברייתא היא שנויה במכילתא. ואם כן תהיה זו מצוות לא תעשה בלבד אזהרה למקיים עבודה זרה ברשותו ואין בה מיתת בית דין, ולמה הקדים הקיום שהוא בלאו להשתחואה ועבודה שהם בכרת ומיתת בי"ד...
והנכון גם לפי הפשט שהוא מלשון "והיה ה' לי לאלהים" (בראשית כ"ח כ"א), "להיות לכם לאלהים" (במדבר ט"ו מ"א/ויקרא י"א מ"ה). יאמר: שלא יהיה לנו בלתי ה' אלהים אחרים מכל מלאכי מעלה ומכל צבא השמים הנקראים אלהים, כענין שנאמר (שמות כ"ב י"ט): "זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו", והיא מניעה שלא יאמין באחד מהם ולא יקבלהו עליו באלוה ולא יאמר לו אלי אתה. וכן דעת אונקלוס שאמר: אלה אחרן בר מיני.
| 1. |
העתק את דברי רש"י בסימני פיסוק! |
| 2. |
הסבר מהו ההבדל בין רש"י לרמב"ן בהבנת המילים האלה! |
| 3. |
מה היא ראיית הרמב"ן נגד דעת רש"י? |
| 4. |
מה ראייתו מבמדבר ט"ו מ"א? |
פסוק ג'
"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי"
רש"י:
ד"ה על פני: כל זמן שאני קיים, שלא תאמר לא נצטוו על עבודה זרה אלא אותו הדור.
| 2. |
השווה דבריו כאן לדבריו בדברים ה' ז':
ד"ה על פני: בכל מקום אשר אני שם, וזהו כל העולם.
דבר אחר: כל זמן שאני קיים.
מה ראה רש"י להביא שם (בפרשת ואתחנן) שני פירושים למילים "על פני", ולא להסתפק שם בפירושו האחד שפירש כאן? |
------------------------------------------------------------------------------------
עצה טובה ללומד המתקדם הקורא גרמנית: קרא בעיון:
Herrmann Cohen: D. Bilderdienst
בתוך הספר:
Religion der Vernunft aus den Quellen des Judentums, Seite 58-64
שאלה קשה
