שמות בני יעקב

היש סתירה בין דברי שני הפרשנים או אין?

מהיכן הראיה ששמות אלה היו קדמונים?

(כפי שאומר הספורנו "כמו שראינו קודם לזה")

ר' יעקב בר' שלמה בן חביב, (בעל "עין יעקב" ) מקשה:

ראוי לעמוד על כוונת ר' אלעזר בפרשו, כי ה' יתברך שם בפיה קריאת שם זה (ולא שהיתה כוונת לאה לבכורת ראובן ויוסף, שלא נולד עדיין, אלא כמתנבאה שלא מדעת קראה שם בנה האחד ראובן) וכבר נתנה לאה טעם אמיתי ונכון, באמרה "כי ראה ה' בעניי" להודות לה' על מה שעבר, כי פתח ה' את רחמה אשר בטבעה היתה עקרה, וזאת הוראה על כשרות לאה שהיתה בעלת אמונה שלמה, ואם כן – אין צריך לבקש טעם אחר לקריאתה שם "ראובן"?!

נסה לישב קושיתו.

בעל עיון יעקב, (פירוש על "עין יעקב" לר' יעקב ריישר, נפטר במץ תצ"ג) מקשה:

דקרא (כ"ז מ"א) "וישטם עשו" כתוב אחרי קרא "הכי קרא שמו יעקב" - ולמה הקדים את המאוחר?

נסה לישב קושיתו.

בעל ענף יוסף, (פירוש על עין יעקב לר' חנוך זונדל בן יוסף, נפטר בביאליסטוק תרכ"ז) מקשה:

מנא ליה לר' אליעזר דבפסוק "וישטום" נטר לו שנאה גם על הבכורה, דלמא רק ערער על הברכה, כיון דבקרא ד"וישטום", דהיא ראיה על שנטר שנאה, לא כתיב רק על הברכה?!

נסה לישב קושיתו!

מה קשה לשלושת הפרשנים?

מה ההבדל העקרוני בגישתם?

הרכסים לבקעה:

כינוי כפול, כמו (במדבר י"ח) "ועבד הלוי הוא"; (במדבר י"ד) "ופגריכם אתם" ודומיהם...

מה קשה לו ומה ישובו?

רש"י

ד"ה יזבלני: ל' זבול – בית מדור, מעתה לא תהא עיקר דירתו אלא עמי, שיש לי בנים כנגד כל נשיו.

שלשה קשיים מישב רש"י בדבריו אלה. אילו הם?

פרק כ"ט פסוק ל"א

"וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה"

תרגום אונקלוס:

וחזא ה' ארי שנואתה לאה

פסוק ל"ב

"כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי" 

תרגום אונקלוס:

ארי גלי קדם ה' עלבוני.

הרמב"ם, מורה נבוכים א' מ"ח:

...אמנם מה שבא מן "הראיה" מיוחס לה' פירש אונקלוס בו פירושים מופלאים, לא התבאר לי בו כוונתו ודעתו. והוא – כי במקומות יפרש "וירא ה'" – "וחזא ה'" ובמקומות יפרשהו: "וגלי קדם ה'". (פרוש אבן שמואל: במקומות אחדים יתרגם "וירא" – וחזא, כלומר נשארה ההשאלה בעינה. ובמקומות אחרים יפרשהו "גלי קדם ה'" – נגלה הדבר במחיצתו של האלוה, וקצת הרחקת ההגשמה יש בניב זה) אמנם פירשו "וחזא ה'" הוא ראיה מבוארת על היות "חזא" בארמית משותף, ושהוא מורה על ענין השגת השכל, כאשר יורה על השגת החוש. (אבן שמואל: מה שתרגם "וחזא ה'" ולא בניב המרחיק ההגשמה היא ראיה ברורה שמילת חזא בארמית מילה משותפת – כמו "ראיה" בעברית, על השגת חוש הראיה ועל השגת השכל). ומי יתן ואדע כיון שהדבר כך לדעתו, מדוע הוא מתרחק במקצתן ותרגמן 'וגלי קדם ה''.

(ותשובת הרמב"ם בעלון ההדרכה).

יא"ר, (פירוש קדום על תרגום אונקלוס):

(בראשית א' ד') וירא אלוקים את האור – וחזא: וכן כל "וירא" באותן פרשיות... ...וזה טעם הֶפְרֵש תרגום "וירא", כי בכל דבר נראה לבריות לעין לא יתכן לומר בו "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם", אבל על הדברים שבלב ונעלמים יתכן לומר כן...

שד"ל:

אוהב גר: ...ודע כי לא היה עיקר כוונת אונקלוס להרחיק הגשמות, כי הנה הניח (שמות ל"ב) "כתובים באצבע אלוקים" כמשמעו – "באצבעא דה'"... ואין הגשמה גדולה מזו. אבל אמתת הענין...; לא מכל הגשמה בכלל ברח, רק מכל הגשמה אשר תוכל להשפיל ולהקל כבוד הבורא בעיני העם; והנה מליצת "כתובים באצבע אלוקים" אע"פ שיש בה הגשמה היא מליצה נשגבת, תיטיב בעיני השומע ולא תזיק לו אבל תועילהו בהגדלת מעלת התורה... ודרך כלל כל לשון "ראיה" תרגמו כמשמעו, כשהוא נאמר על דבר הנראה לעינים כמו (שמות ג') "וירא ה' כי סר לראות", (שמות י"ב) "וראיתי את הדם" ... כי הראיה, עם היותה התפעלות גשמית, איננה פחיתות בעיני העם, אבל שבח ומעלה...
אבל במקומות שתרגם "גלי קדם ה'" אז כוונתו לכלול גם פנימיות הדברים וסתריהם הבלתי נראים. (בראשית ל"א י"ב) "כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך" תרגם "גלי קדמי" – כלומר הנגלות והנסתרות.

פרק כ"ט פסוק ל"ה

"הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'"

תרגום אונקלוס:

הדא זמנא אודי קדם ה'

פרק ל' פסוק כ'

"הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי"

תרגום אונקלוס:

הדא זמנא יהא מדורי דבעלי לותי

אולם:

שמות ט' כ"ז: חטאתי הפעם - חבית זמנא הדא.

שמות ט' י"ז: שא נא חטאתי אך הפעם - שבוק לחובי ברם זמנא הדא.

בראשית י"ח ל"ב: ואדברה אך הפעם - ואמלל ברם זמנא הדא.

הסבר, מהי סיבת השינוי בסדר המילים בתרגום?