המדיינים

פרק כ"ה, פסוק י"ח

"כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר"

פרק ל"א, פסוק ט"ז

"הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה' עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה'"

ירושלמי סנהדרין פרק י', הלכה ב':

אמר לו בלעם לבלק: אלוהיהם של אלה שונא זימה הוא. העמידו בנותיכם בזימה ואתם שולטים בהם. אמר לו: וכי משמע לי אנון? (= וכי ישמעו לי אנשי מואב להפקיר בנותיהם?) אמר לו: אוקים בנתך קומי ואינון חמי ושמעין לך (אתה תתחיל מקודם להפקיר בתך והם יראו ויעשו כמוך). הדא הוא דכתיב (כ"ה, ט"ו) "ראש אומות בית אב במדין הוא".

בבלי סנהדרין ק"ו:

אמר להם בלעם: אלוהיהם של אלה שונא זימה הוא, והם (ישראל) מתאווים לכלי פשתן. בוא ואשיאך עצה: עשה להם קלעים (רש"י: אהלים של קלעים, כמו שעושים בשווקים)... והושב בהן זונות וימכרו להם כלי פשתן... וכשישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאים לטייל בשוק, אומרת לו...: הרי אתה כבן בית, שב, ברור לעצמך! וצרצורי של יין עמוני (רש"י: נאדות יין) מונח אצלה. אמרה לו: רצונך שתשתה כוס יין? כיוון ששתה, בער בו (רש"י: שהיה משתכר ובוער בו יצר הרע) אמר לה: השמעי לי. הוציאה יראתה (אליל שלה) מתוך חיקה. אמרה לו: עבוד לזה. אמר לה: הלא יהודי אני! אמרה לו: מה איכפת לך... ולא עוד אלא שאיני מניחה אותך, עד שתכפור בתורת משה רבך! וזהו שנאמר (הושע ט') "המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם"!

רש"י,
פרק כ"ה פסוק א':

ד"ה לזנות אל בנות מואב: על ידי עצת בלעם.

פרק כ"ה פסוק ב':

ד"ה וישתחוו לאלוהיהן: כשתקף יצרו עליו ואומר לה: השמעי לי! והיא מוציאה לו דמות מחיקה ואומרת לו: השתחווה לזה!

רמב"ן, פרק כ"ו פסוק י"ח:

ד"ה בנכליהם: כאשר פירשתי (כ"ה, א') כי זקני מדין חשבו המחשבה הרעה הזאת כמו שנאמר (כ"ב, ד'): "ויאמר מואב אל זקני מדין", כי בהם נתייעצו מתחילה והם נתנו עצה זו למואב, שתזננה בנותם עמהם (= עם ישראל) ויצמידו אותם לבעל פעור להדיחם מעל ה', ואם לא נזכר שם, ועוד: ששלחו להם בת מלכם לזנות עמהם וזה טעם (כ"ו, י"ח) "ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם", כי לולא מדעת יועצי המלכות נעשה – כבודה בת מלך במדין מה תבקש בשטים בערבות מואב לבוא אל מחנה עם אחר, כי ישראל בערבות מואב בשטים היו ומאין תבוא שם המדיינית הזאת? אבל הייתה יפת תואר מאד ושלחו אותה זקני מדין שם, כי אמרו: בתואר אשה יפה רבים השחיתו! וקרוב הוא שהיה גם בלעם בעצה הזו, כי בשובו מארץ מואב עבר במדין, כי דרכו משם היה, והיה ביועצי המלכות, ואולי נתעכב שם לדעת מה יהיה בהם...