הברכות לזבולון וליששכר

אברבנאל:

...וכפי הפשט זבולון היה שוכן לחוף ימים ולכן היה מתעסק בסחורה, ונראה שהיה לזבולון שותפות גדול בענין סחורותיהם, והיה השותפות, שבני זבולון היו רוכבים הימים על אניותיהם ויביאו סחורות הרבה, ובני יששכר מטפלין עמהם באותן סחורות, אם במקח ואם בשותפות גמורה. ויביאו אותם אל אהליהם בעריהם אשר הם רחוקים מדרך הים, ושם ימכרו אותם לכל באי שער עירם ובזה היה מרויח זבולון המביא את הסחורות ויששכר המוכר אותם...
ואמר "שמח זבולון בצאתך"... הזהירם על שמחה על דרך משלי (כ"ג) "אל תיגע להעשיר מבינתך חדל", ר"ל אל תיגע ותעמול להעשיר יותר מדי, אבל שמח בצאתך וזבולון באהליך, כי איזהו עשיר? השמח בחלקו!

פסוק י"ח

"שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ"

רש"י, בראשית מ"ט י"ג:

ד"ה לחוף אניות: על חוף ימים תהיה ארצם, והוא יהיה תדיר מצוי אל חוף אניות במקום הנ"ל, שאניות מביאות שם פרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר והם עוסקים בתורה. הוא שאמר משה (דברים ל"ג י"ח) "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך" – זבולון יוצא בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה באהלים.

רש"י, דברים ל"ג י"ח:

ד"ה שמח זבולון בצאתך ויששכר באלהיך (ע"פ מדרש תנחומא): זבולון ויששכר עשו שותפות, זבולון לחוף ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר והם יושבים ועוסקים בתורה, לפיכך הקדים זבולון ליששכר, שתורתו של יששכר על ידי זבולון היתה.

ד"ה שמח זבולון בצאתך: הצלח בצאתך לסחורה.

ד"ה ויששכר באלהיך: הצלח בישיבת אהליך לתורה לישב ולעבר שנים ולקבוע חדשים כמו שנאמר (דברי הימים א' י"ב) "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל, ראשיהם מאתים", ראשי סנהדרין היו עוסקים בכך.

פסוק י"ט

"עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק"

ספרי:

"עמים הר יקראו" – מניין אתה אומר שהיו אומות ומלכיות מתכנסות ובאות לפרגמטיאה של ארץ ישראל והיו אומרים: "הואיל ונצטערנו ובאנו לכאן, נלך ונראה פרגמטיאה של יהודים מה טיבה"? מיד עולים לירושלים ורואים את ישראל שעובדים לאל אחד ואוכלים מאכל אחד; לפי שהגויים – לא אלוהיו של זה אלוהיו של זה, ולא מאכלו של זה כמאכלו של זה, והם אומרים: "אין יפה אלא להדבק באומה זו". מניין אתה אומר שאין זזים משם עד שמתגיירים ומקריבים זבחים ועולות? ת"ל: "שם יזבחו זבחי צדק".

מגילה ו ע"א:

...וזבולון מתרעם על מידותיו היה

[רש"י:

על מזלו שנמדד לו מן השמים, שאינו חפץ בה]

שנאמר (שופטים ה') "זבולון עם חרף נפשו למות" מה טעמם? משום (שופטים שם) "נפתלי על מרומי שדה". אמר זבולון לפני הקב"ה: "רבונו של עולם! לאחיי נתת להם שדות וכרמים, ולי נתת הרים וגבעות, ולאחיי נתת להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות!" אמר לו (הקב"ה):

[רש"י:

כל אחיך יהיו צריכין לך]

"על ידי חילזון"

[רש"י:

חילזון עולה מן הים להרים, וצובעין בדמו תכלת ונמכר בדמים יקרים],

 שנאמר "עמים הר יקראו"

[רש"י:

מכל השבטים יתקבצו להרים, לקנות שפוני טמוני חול.]

תני רב יוסף: "שפוני" – זה חילזון

[רש"י:

שהוא דבר חשוב. "ספון" חשוב בלשון ברייתא].

"טמון" – זו טרית

[רש"י:

דג שקורין טונינא],

"חול" – זו זכוכית לבנה

[רש"י:

זכוכית היוצאת מן החול, כדאמר (שבת טו ע"ב) וחול של זבולון חשוב משאר חולות וראוי לזכוכית לבנה].

אמר לפניו (=זבולון): "רבונו של עולם, מי מודיעני על זאת?"

[רש"י:

על זאת, לתת לי דמים?]

אמר לו (=הקב"ה): "שם יזבחו זבחי צדק" – סימן זה יהא לך: כל הנוטל ממך בלא דמים אינו מועיל בפרקמטיא שלו.

רש"י:

ד"ה עמים: של שבטי ישראל.

ד"ה הר יקראו: להר המוריה יאספו, כל אסיפה ע"י קריאה היא. ושם יזבחו ברגלים זבחי צדק. ד"ה כי שפע ימים ינקו: יששכר וזבולון ויהא להם פנאי לעסוק בתורה.

ד"ה ושפוני טמוני חול: כסויי ממוני חול: טרית וחילזון וזכוכית לבנה היוצאים מן הים ומן החול. ובחלקו של יששכר וזבולון היה, כמו שאמור במסכת מגילה: "זבולון עם חרף נפשו למות" משום ד"נפתלי על מרומי שדה", היה זבולון מתרעם על חלקו: לאחי נתת שדות וכרמים וכו'.

ד"ה ושפוני: לשון כיסוי, כמו שנאמר (מלכים א' ו') "ויספון את הבית"; (מלכים א' ז' ג') "וספון בארץ".
ד"א ד"ה עמים הר יקראו: ע"י פרקמטיא של זבולון תגרי אומות העולם באים אל ארצו והוא עומד על הספר, והם אומרים: "הואיל ונצטערנו עד כאן, נלך עד ירושלים ונראה מה יראתה של אומה זו ומה מעשיה". והם רואים כל ישראל עובדים... (עיין לעיל בספרי) והם אומרים: "אין לך אומה כשרה כזו", ומתגיירין שם, שנאמר "שם יזבחו זבחי צדק".

ד"ה כי שפע ימים ינקו: זבולון ויששכר הים נותן להם ממון בשפע.

פסוק י"ט

"עַמִּים הַר יִקְרָאוּ"

ראב"ע:

בעבור שזבולון דר לחוף אניות והיה עשרו רב וזהו "כי שפע ימים ינקו" והוא מגזרת (ישעיהו ס' ו') "שפעת גמלים".

ד"ה ושפוני טמוני חול: אין לו אח וטעמו כמו "טמוני" (ויש גירסא "כמו צפוני") וכן (דניאל י"ב ב') "אדמת עפר".
והטעם שיהא להם עושר רב עד שיטמנוהו בחול; ובעבור עשרם יבואו רובם אל הר השם לזבוח זבחי תודה.