נשך

הערה: גיליוננו זה הוא המשכו של גיליון בהר תשי"ז. עיין בו ועיין גם בעלון ההדרכה של בהר תשי"ז וצרף עניינם לגיליוננו!

פרק כ"ה פסוקים ל"ה-ל"ח

"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹהִים"

בעל ה"כלי יקר" קובע שהפסוקים הבאים בנביאים וכתובים רומזים לפרשתנו ומושפעים מפסוקינו לא רק בתוכנם אלא גם בלשונם – בסגנון הדברים. ואלה הפסוקים:

"מֵעָנִי הֵשִׁיב יָדוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לֹא לָקָח מִשְׁפָּטַי עָשָׂה בְּחֻקּוֹתַי הָלָךְ הוּא לֹא יָמוּת בַּעֲוֹן אָבִיו חָיֹה יִחְיֶה"

תהלים ט"ו ה'

"כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם"

פסוק ל"ה

"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ"

שם עולם, על ויקרא:

מצאנו בדיני תורה (1) גר סתם, גם (2) תושב סתם, גם (3) גר תושב, גם (4) גר ותושב.
ושם "גר ותושב" לו שלוש הוראות.
(א) לפעמים הוי"ו הוא וי"ו לחלק, כאומר: "גר או תושב" ואז "גר" הוא =גר צדק, ו"תושב" הוא =גר תושב...
(ב) ולפעמים הוי"ו הוא וי"ו החיבור, והוא שם תואר אחד, ואז לפעמים הוראתו הוא "גר תושב" – כמו בלא וי"ו – כמו למטה, פסוק מ"ז, "וכי תשיג יד גר ותושב עמך"...
(ג) ולפעמים הוראתו... לשון "גר" מארץ אחרת, ודעתו להשתקע בארץ אשר בא שמה, וגם אנשי הארץ אינם מחזיקים אותו כגר, כי אם מקבלים אותו באחד התושבים, כמו באברהם (בראשית כ"ג): "גר ותושב אנכי עמכם" – ופירש רש"י: "גר מארץ אחרת ונתיישבתי עמכם", "נתיישבתי עמכם" – כי אנשי הארץ לא החזיקו אותו כגר, כי אם קיבלוהו כאחד מהתושבים, כמו שאמרו (שם) "נשיא אלוקים אתה בתוכנו", לכן בצדק קרא עצמו "גר ותושב", כי אף על פי שהוא גר מארץ אחרת, מכל מקום הוא גם כן תושב בבחינת הארץ אשר נתיישב שם.

פסוק ל"ו

"וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"

רמב"ן:

וטעם "וחי אחיך עמך", שיהיה עמך והיא מצוות עשה להחיותו, שממנה נצטווינו על פיקוח נפש במצוות עשה, ומכאן אמרו: * "וחי אחיך עמך" זו דרש בן פטורא: שנים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהם קיתון של מים, אם שותה, הוא מגיע לישוב. ואם שניהם שותים, שניהם מתים.
דרש בן פטורא: מוטב ישתו שניהם וימותו ולא יראה אחד במיתתו של חברו. עד שבא ר' עקיבא ולמד: "וחי אחיך עמך" – חייך קודמים לחיי חברך."
וחזר ואמר "וחי אחיך עמך" לחזק ולהזהיר. ומדרשו. אהדיר ליה רבית דלחיי עמך (ב"ב קי"ב) – ציוה בהחזרת ריבית קצוצה, כעניין שאמר בגזל "והשיב את הגזלה אשר גזל" (ויקרא ה').
ואונקלוס עשה גר ותושב וחי עמך – הכל מן המצווה: ידור ויתותב ויחי עמך. אבל רבותינו בגמרא. והחזקת בו ובגר ותושב וחי כל אחד מהם עמך.

------------------------------------------------------------------------------------

*ענין שנים המהלכין בדרך ודרש בן פטורא ור' עקיבא מקורו בספרא בהר ע"ה ובגמרא בבא מציעא כ"ב בשינוי גירסא.

פסוק ל"ז

"אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ"

העמק דבר:

לפי הפשט קאי על הלווה, שגם הוא מוזהר, שלא ייתן כספו בשביל נשך ואוכלו בשביל מרבית.