פרשת פינחס
שנת תשכ"ח
הכנות למות משה
במדבר פרק כז, פסוקים יב - כג
השווה:
במדבר כ"ז י"ג-י"ד
פסוק י"ב:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל |
דברים ל"ב מ"ח-נ"ב
פסוק מ"ח:
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר
פסוק מ"ט:
עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה" |
פסוק י"ג:
וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ
פסוק י"ד:
כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן בִּמְרִיבַת הָעֵדָה לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן" |
פסוק נ':
וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו
פסוק נ"א:
עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
|
|
פסוק נ"ב:
כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" |
רמב"ן:
...ואיננה מצוה שיצונו הקב"ה לעשות כן עתה, שאם כן יהיה מתחייב לעלות שם מיד, אבל טעמו: תעלה על הר העברים וראית את הארץ, כי בעבור שציוהו (כ"ו נ"ג) "לאלה תחלק הארץ בנחלה, הודיעו כי לא על ידך תחלק, כי אתה תעלה לראש הר העברים טרם שיסעו ישראל מארץ מואב ותמות בו ולא יגיעך מן הארץ לבד הראיה.
|
הסבר – גם בעזרת דברי הרמב"ן – אחדים מן השינויים בלשון שתי הפרשיות. |
1) פסוק י"ב
ד"ה עלה אל הר העברים: למה נסמכה לכאן? כיון שאמר הקב"ה (לעיל פסוק ז') "נתן תתן להם" אמר משה: "אותי ציוה המקום להנחילם! שמא הותרה הגזרה ואכנס לארץ?" אמר לו הקב"ה: "גזרתי במקומה עומדת!"
ד"א: כיון שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן שמה ואמר: "כמדומה שהותר לי נדרי?!" משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטין שלו; נכנס לשער – והוא אחריו; לחצר – והוא אחריו; לטרקלין – והוא אחריו. כיון שבא ליכנס לקיטון – אמר לו: "בני מכאן ואילך אתה אסור ליכנס". |
| א. |
הסבר מה פירוש קושייתו "למה נסמכה", שמא נסמכה לכאן מפני שנאמרו לו הדברים אחר מעשה בנות צלפחד? ואם כן מהי שאלת "למה נסמכה"? |
| ב. |
לפי פירושו הראשון של רש"י טעה משה בהבנת המלים "נתן תתן להם" – מה היתה טעותו, וכיצד יש להבין מלים אלה אל נכון? |
| ג. |
למה לא הביא רש"י את דברי הד"א בלבד (שהם דברי הספרי) ולמה הקדים להם גם את דבריו הראשונים (שהם דברי מדרש רבה). |
| ד. |
מה פירוש "נדרי" כאן ואיך יש לפרש את הכינוי בגוף ראשון ("נדרי")? |
| ה. |
בעל משכיל לדוד, מקשה:
מה כונת השלשה מקומות במשל שהותר לו להכנס בהם (שער, חצר, טרקלין)?
(שים לב: בלשון הספרי אין אלא שניים: "שער וטרקלין" והשלישי הוא קיטון שלא הותר להכנס בו).
ענה לשאלתו! | |
2) פסוק י"ד
ד"ה הם מי מריבת קדש: הם לבדם אין בהם עוון אחר.
ד"א: הם שהמרו במרה, הם היו שהמרו בים סוף, הם עצמם במדבר צין. |
| א. |
בעל דברי דוד:
והך "בים סוף" טעות סופר הוא וצריך לומר: ברפידים. כן מצאתי. הסבר מה ההגיון בהגהה זו! |
| ב. |
למי מוסבת מילת "הם" לפי כל אחד משני פירושי רש"י? |
| ד. |
מה ראה רש"י שלא להסתפק באחד משני פירושיו, למה הביא את שניהם? | |
3) פסוק ט"ו
ד"ה וידבר משה אל ה' וכו': להודיע שבחן של צדיקים, כשנפטרים מן העולם מניחין צרכיהן ועוסקים בצרכי צבור.
פסוק ט"ז
ד"ה יפקוד ה': כיון ששמע משה שאמר לו המקום: "תן נחלת צלפחד לבנותיו". אמר משה: "הגיע השעה שאתבע צרכי שייראו בני את גדולתו". אמר לו הקב"ה: "לא כך עלתה במחשבה לפני. כדאי הוא יהושע ליטול שכר שימושו, שלא מש מתוך האהל, וזהו שנאמר (משלי כ"ז) "נוצר תאנה יאכל פריה". |
| א. |
אלמושנינו, מקשה על דברי רש"י לד"ה יפקוד:
והלא כבר אמר רש"י למעלה שהודיע שבחן... שמניחין צרכיהן?! יישב קושייתו! |
| ב. |
הרא"ם, מקשה:
ולא ידעתי מי הכריחם לחז"ל שיאמרו שזאת הפרשה דבקה עם פרשת נחלות הרחוקה ולא עם פרשת "עלה אל הר..." הסמוכה לה, לומר, שכיון ששמע משה שגזרתו קיימת ונתייאש משביקש על עצמו, ביקש למנות אחר במקומו...?
נסה ליישב קושייתו! | |
4) פסוק י"ז
ד"ה אשר יצא לפניהם: לא כדרך מלכי האומות שיושבין בבתיהם ומשלחין את חילותיהן למלחמה, אלא כמו שעשיתי אני, שנלחמתי בסיחון ועוג שנאמר במדבר (כ"א ל"ד) "אל תירא אותו", וכדרך שעשה יהושע, שנאמר (יהושע ה') "וילך יהושע אליו ויאמר: הלנו אתה וגו'" וכן בדוד הוא אומר (שמואל א' י"ח) "כי הוא יוצא ובא לפניהם" – יוצא בראש ונכנס בראש. |
| א. |
השווה למקומנו רש"י דברים ל"א א' ד"ה לצאת ולבוא: בדברי תורה...
מניין לרש"י שאין פירוש פסוקנו אף הוא כך ומה ראה לשנות פירושו כאן ושם? |
| ב. |
מה ראיה מביא רש"י מבמדבר כ"א ל"ד שהלך משה בראש חיילותיו, והלא משם נראה דווקא שהיה ירא? |
| ג. |
מה ראה רש"י לומר בשני הפסוקים הראשונים שהביא "שנאמר", ואילו בשלישי אמר: "וכן בדוד הוא אומר"? | |
פסוק י"ט
"וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה"
העמק דבר:
העמדה זו היא לשררה עליהם, ומכל מקום אינו אלא לעבדות שמוכרח לעבדם במה שמשתרר עליהם. משום הכא כתיב "והעמדת אותו לפני" באותה לשון דכתיב למלך בפסוק כ"א, שמראה על טפילות, היינו משום שבאמת השררה גם כן הוא טפילות.
| 1. |
מהי תפישת "השררה" המובעת בדבריו? |
| 2. |
מדוע הוא מסתמך על פסוק כ"א לשם ביאור פסוקנו, במה ברור הפסוק ההוא יותר מפסוקנו? |
פסוק י"ז
"וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה"
כמה מפרשים תמהים שנאמר כאן "עדת ה'" ולא נאמר "עדתך".
ויש מפרשים שהוא "כמשפט לשון הקודש בכמה מקומות".
| 1. |
הבא דוגמה ל"משפט לשון הקודש" ממקום אחר. |
| 2. |
הסבר למה בחר הכתוב כאן ב"משפט לשון הקודש" זה ולא כתב לפי הרגיל יותר והמקובל יותר בגוף שני? |
פסוק י"ט
"וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם"
רש"י:
ד"ה וצוית אותו: על ישראל: "דע שטרחנים הם, סרבנים הם, על מנת שתקבל עליך".
שד"ל, (המשתדל):
אין הכונה כלל שיצוהו שום צווי וילמדהו שום דבר, אבל כל מינוי על שררה נקרא "צווי" כמו (שמואל א', י"ג י"ד) "ויצוהו ה' לנגיד על עמו"; (שם מ"ה ל') "וצוך לנגיד על ישראל"; (שמואל ב', ו' כ"א) "לצוות אותו נגיד"; (שמואל ב', ז' י"א) "צויתי שופטים על עמי".
ר' משה אשכנזי, "הואיל משה":
תמנה אותו לנגיד, וביום משוח איש לראש ושר היו מזכירים לפניו משפטו. וכן מצאנו... במלכים ב' י"א י"ז: "ויכרת יהוידע את הברית בין ה' ובין המלך ובין העם להיות לעם לה' ובין המלך ובין העם" – מה שמוטל לעשות בין על העם, בין על המלך. וכן השתמשו בשורש "צוה" להוראת "מנה" כמו (שמואל א' י"ג י"ד) "ויצוהו ה' לנגיד" וזולתם.
| 2. |
מה ההבדל העיקרי בין תשובת רש"י לבין תשובת שד"ל ביישוב הקושי הנ"ל? |
| 3. |
הרמב"ן מתנגד לדברי רש"י ("ואינו נכון בעיני") – מה אפשר לטעון נגד פירוש רש"י זה? |
| 4. |
מה ההבדל בין שתי התשובות הניתנות בדברי "הואיל משה"? |