הסגת גבול

פסוק י"א

"וְכִי יִהְיֶה אִישׁ שֹׂנֵא לְרֵעֵהוּ
וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת
וְנָס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵל..."

פסוק י"ד

"לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ
אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ"

ספרי (קפ"ח):

"לא תסיג גבול רעך". והלא כבר נאמר (ויקרא י"ט) "לא תגזול" ומה תלמוד לומר: "לא תסיג"?
מלמד שכל העוקר תחומו של חברו עובר בשני לאווים. יכול בחוצה לארץ? תלמוד לומר: "בנחלתך אשר תנחל" – בארץ ישראל עובר בשני לאווים, בחוצה לארץ אינו עובר אלא משום לאו אחד בלבד.
מניין לעוקר תחומין של שבטים שעובר בלא תעשה? תלמוד לומר "לא תסיג גבול רעך".
מניין למחליף דברי ר' אליעזר בדברי ר' יהושע ודברי ר' יהושע בדברי ר' אליעזר – ולומר על טמא טהור ועל טהור טמא, שהוא עובר בלא תעשה תלמוד לומר: לא תסיג גבול רעך".

רש"י:

ד"ה לא תסיג גבול: לשון (ישעיה מ"ב) "נסוגו אחור", שמחזיר סימן חלוקת הקרקע לאחור לתוך שדה חברו, למען הרחיב את שלו.
והלא כבר נאמר "לא תגזול". מה תלמוד לומר "לא תסיג"? לימד על העוקר תחום חברו שעובר בשני לאווין. יכול אף בחוצה לארץ? תלמוד לומר "בנחלתך אשר תנחל", בארץ ישראל עובר שני לאווין ובחוץ לארץ אינו עובר אלא משום "לא תגזול".

רמב"ן:

ד"ה לא תסיג גבול רעך: אזהרה שלא ישנה תחום החלוקה שחילקו הנשיאים את הארץ לשבטים או ליחד מהם, ועל כן אמרו "אשר גבלו ראשונים", הם אלעזר הכהן ויהושע בן-נון ונשיאי המטות, ולכך הזכיר "בנחלתך אשר תנחל".
וטעם המצוה הזאת שלא יחשוב אדם לומר: "אין חלקי אשר נתנו לי שוה כמו חלק חברי, כי טעו החולקים", או שיוציא בלבו לעז על הגורלות ולא יהיה זה בעיניו גזל כלל, על כן ציוה בכאן שלא יחלוק אדם על החלוקה ההיא ולא ישנה הגבולין כלל, לא בסתר ולא בגלוי.
וזו מצוה מבוארת, ממה שציוה (במדבר כ"ו נ"ו): "על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט" ואמר (במדבר ל"ד כ"ז) "אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם".
ועל דעת רבותינו שהוא אזהרה לעוקר תחומו של חברו בארץ שעובר בשני לאווין, יהיה טעם "אשר גבלו ראשונים" שלא ישנה התחום הישן בסתר, ויאמר: בכאן היה מעולם. והזהיר הכתוב בהוה כי התחום החדש ניכר וידוע ואין אדם משנה אותו.
וגם רבותינו עצמם הזהירו (ספרי): מניין לעוקר תחומין של שבטים שעובר בלא תעשה? תלמוד לומר: "לא תסיג גבול רעך" – והוא באמת פשוטו של מקרא.

ספר חסידים, תקפ"ו (תתקל"ב):

לא יחטא האדם לאחר מות האדם בשביל אבותיו, אם יודע שאביו לא עשה פירוש של אותו ספר ואביו ציוה לו: "תכתוב שמי עליהם, שאני עשיתי אלה הפירושים" וכבר אמר לו בחייו: "אותו פלוני עשה אותם ואני רוצה שתכתוב שמי עליהם, כדי שיאמרו עלי 'זצ"ל'" – לא יכתוב הבן אלא שם פלוני שעשאם, וכן דורש בספרי (דברים י"ט י"ד פסקא קפ"ח) "לא תסיג גבול רעך: אשר גבלו ראשונים", שלא יאמר דברי ר' אליעזר לר' יהושע ומה שאמר ר' יהושע שלא יאמר בשם ר' אליעזר.

במה מרחיב ספר החסידים את המושג הסגת הגבול עוד על ההוראות השונות הניתנות לו בספרי?

פסוק י"ד

"לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים"

בעל הטורים:

סמך לא תסיג גבול רעך לרוצח, שלא תאמר: הואיל ומותר להרוג הרוצח, אסיג גבולו, שלא יהא ממונו חמור מגופו.

עקדת יצחק:

לפי שכבר נתן רשות להבדיל ערים מנחלות השבטים לצורך הרוצחים בשוגג כנזכר ואפשר שילמדו לעשות כהנה לצרכים אחרים – לצורך הכלל או לצורך המלך ושריו ויסיגו בזה חלקי האשנים הפרטיים או השבטים, לזה באה המצוה הכללית: "לא תסיג גבול רעך"!

אברבנאל:

גם המצוה הזאת מתייחסת לשופטים, שידעו גבולי הקרקעות וישמרו לכל אדם נחלתו ולפי שהיו בכל עיר ועיר בית דין של עשרים ושלשה לשפוט דיני נפשות ובית דין של שלושה לשפוט דיני ממונות, הביא הנה ללמוד השופטים ענין הרוצח בשגגה וערי המקלט בענין הנפשות ומצוות "לא תסיג גבול רעך" שהוא לענין דיני ממונות.

אלשיך:

לא תסיג גבול רעך: אמר: הלא אמרתי לך (י"ט פסוק ח') "ואם ירחיב ה' אלוהיך את גבולך", כי הוא יתברך מעתה חושב מחשבות להרחיב גבולך, אל תהיה אתה מסיג גבול רעך, כי איך ירחיב ה' גבול המסיגו? כי אדרבא: כאשר תעשה כן ייעשה לך.