תבערה

פסוק א'

"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה'
וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ"

פסוק י'

"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו"

פסוק א'

"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה'"

ספרי (פ"ה):

"כמתאוננים" – אין מתאוננים אלא מתרעמים, מבקשים עלילה לפרוש מאחרי המקום, שכן הוא אומר ביורם בן אחאב (מלכים ב' ה') "דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי", וכן הוא אומר בשמשון (שופטים י"ד) "כי תואנה הוא מבקש מפלשתים".
ר' אליעזר אומר: אין "כמתאוננים" אלא כמתלהמים, וכן הוא אומר (משלי כ"ו) "דברי נרגן כמתלהמים", וכן הוא אומר (דברים א' כ"ז) "ותרגנו באהליכם"...
ר' יהודה אומר: אין "כמתאוננים" אלא כמדוים את עצמם, שנאמר (דברים כ"ו) "לא אכלתי באוני ממנו".
רבי אומר: "כמתאוננים רע" – אין רע אלא עבודה זרה, שנאמר (דברים ל"א כ"ט) "כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם".

תרגום אונקלוס:

כמתאוננים – והוה עמא כד מסתקפין ביש קדם ה'.

תרגום יונתן:

כמתאוננים – והוו רשיע עמא כמצטערין.

רש"י:

אין מתאוננים אלא לשון עלילה, מבקשין עלילה, היאך לפרוש מאחורי המקום, וכן הוא אומר בשמשון "כי תואנה הוא מבקש".

ראב"ע:

ד"ה מתאוננים: מגזרת און, וכן (ירמיהו ד' י"ד) : "מחשבות אונך".

רמב"ן:  

ד"ה ויהי העם כמתאוננים: אמר ר' אברהם: מגזרת און (עיין לעיל) שדברו דברי און, ואינו נכון, כי למה יכסה הכתוב על חטאם ולא יגידנו כאשר עשה בכל המקומות?
והנכון בעייני, כי כאשר נתרחקו מהר סיני שהיה קרוב לישוב ובאו בתוך המדבר הגדול והנורא במסע הראשון, היו מצטערים בעצמם לאמור: "מה נעשה ואיך נחיה במדבר הזה? ומה נאכל ומה נשתה ואיך נסבול העמל והעוני? ומתי נצא ממנו? מלשון (איכה ג' ל"ט) "מה יתאונן אדם חי גבה על חטאיו", שהוא לשון כואב ומצטער על עצמו, וכן (בראשית ל"ה י"ח) "בן אוני" – בן צערי, וכן (ישעיה י"ט ח) "ואנו הדייגים ואבלו".
וכאשר אמר הכתוב כי היו כואבים ומצטערים כבר הזכיר וסיפר בחטא, ואמר "כמתאוננים" כי היו מדברים במר נפשם כאשר יעשו הכואבים, והיה רע בעיני ה'. שהיה להם ללכת אחריו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל טובה אשר נתן להם, והם היו כאנוסים ומוכרחים, מתאוננים ומתרעמים על עניינם.
ולכן אמר בשנייה (פסוק ד') "וישובו ויבכו גם בני ישראל", כי היה חטאם הראשון להתרעם על חסרון הנאותיהם במדבר, וישובו עוד לעשות בעניין ההוא, ולא לקחו מוסר על אש ה' שבערה בהם.

ר' יוסף אבן כספי, שרשרות כסף:

כמתאוננים – חושבים שקרות, וכן (איכה ג') "מה יתאונן אדם חי" כלומר: מה יחשוב שקרות ודבר בטל על חטאיו וחסרונותיו, מצד שלא יכיר בהם חסרונות, ואם מצד שלא יכיר בהם סיבת נפילתו.

שד"ל:

עתה החלו להיכנס במדבר הגדול, ומיד שהתחילו להתאונן ולהראות בדבריהם שהם בלתי נוחים במעמדם, נשמע הדבר לה' וירע בעיניו.
ה"כף" במילת "כמתאוננים" ענינה תיכף ומיד שהיה זה היה גם זה, וכמוהו (בראשית ל"ח) "ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו", תכף ומיד שהשיב ידו יצא אחיו, וכן (בראשית מ') "והיא כפורחת עלתה ניצה", תיכף שפרחה ועלתה ניצה, מיד "הבשילו אשכולותיה ענבים" אף כאן תיכף שהתאוננו, מיד היו דבריהם רעים באזני ה', כלומר: "וישמע ה' ויחר אפו" – וישמע ה' פרט שאחר הכלל.

אברהם כהנא, פירוש מדעי (תרע"ד):

ה"כף" הוא "כף האמתות"*, השווה נחמיה ז' ב': "כי הוא כאיש אמת וירא את האלוקים מרבים", (שמואל ב', ד' י"ג) "והוא היה כמבשר בעיניו ואוחזה בו ואהרגהו", (הושע ד' ד') "אף איש אל ירב ואל יוכח איש ועמך כמריבי כהן".  

------------------------------------------------------------------------------------

  *הביטוי לקוח מרד"ק, ישעיהו א' ט':

והותיר לנו שריד למען שמו, והשריד הוא מעט... וכ"ף "כמעט" כ"ף האמתות שבאה על המילין לאמת הדבר כמו (בראשית כ"ז לג) "השבעה לי כיום", וכמו (שמואל א' ט') "כי אותו כהיום תמצאון אותו" (הושע ה' י') "היו שרי יהודה כמסיגי גבול" והדומים להם.

פסוק א'

"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה'"

ספרי:

"באזני ה'" – מלמד שהיו ישראל מתכוונים להשמיע את המקום. היה ר' שמעון אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מקלל את המלך, היה המלך עובר, אמרו לו "שתוק! שלא ישמעך המלך". אמר להם: "מי אמר לכם, שלא הייתה כוונתי כי אם להשמיעו"?! אף ישראל - מתכוונים להשמיע למקום!

ר' יוסף אבן כספי, משנה כסף:

"באזני ה'" – כי הם כיוונו שישמע ה' דבריהם אולי ירחם עליהם ולא יניעם...