הפטרת קדושים כמנהג ספרד

גיליון זה הוא המשכו של גיליון אחרי מות קדושים תשכ"ו, שעסק בפסוקים הראשונים של ההפטרה וברעיון חילול ה'. עיין שם וצרפהו לכאן.

המתבונן בחלק הראשון של פרקנו יראה שהוא מתחלק לשלושה בתים (לאחר דברי המבוא):

(א) פסוקים ה'-ט'

(ב) פסוקים י'-ט"ז

(ג) פסוקים י"ז-כ"ד

 לפסוקים ה'-ו' מקשה אברבנאל:

...ויקשה מאד, למה אמר ראשונה "ואשא ידי לזרע בית יעקב" ואמר שנית "ואשא ידי להם, ושילש לומר "ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים", והוא דיבור כפול ומכופל ללא צורך, כי היה די באומרו: "ביום בחרי בישראל נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים".

פסוק ו'

"בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם"

פסוק ז'

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ
וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם"

  פסוק ח'

"וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי
אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ..."

מכילתא בא, פרשה ה':

...ומפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים? לפי שהיו שטופין בעבודה זרה במצרים, ועבודה זרה שקולה כנגד כל המצוות... אמר להם (שמות י"ב כ"א) "משכו וקחו לכם צאן" – "משכו" ידיכם מעבודה זרה ("וקחו לכם" – צאן מצוה) והדבקו במצוות. ר' יהודה בן בתירה אומר: הרי הוא אומר (שמות ו' ט') "ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה" – וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח? – שנאמר (ירמיהו כ') "יולד לך בן זכר, שמח שמחתו" – רבו מוציאו לחרות ואינו שמח? אם כן – למה נאמר "ולא שמעו אל משה"? אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה, שנאמר (יחזקאל כ') "ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו... הדא הוא דכתיב (שמות ו' י"ג) "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל" – ציום לפרוש מעבודה זרה.

פסוק י"א

"וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת חֻקּוֹתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם"

 פסוק י"ב

"וְגַם אֶת שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם לִהְיוֹת לְאוֹת..."

אברבנאל:

...הביאם אל המדבר ונתן להם חוקותיו ומשפטיו והם המצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו שקיבלו אותם בהר סיני. והנה אסר עליהם "אשר יעשה אותו האדם וחי בהם" להגיד שהיו החוקים והמשפטים ההם מסוגלים בקנין החיים בכלל, והם חיי העולם הזה, שכוללים כל מיני הטובות הגשמיות וחיי העולם הבא שהם המיוחדים לנפש.

ר' מאיר איש שלום:

נתינת החוקים והמשפטים שהוזכרו כאן היא מה שכתוב בתורה בפרשת מרה (שמות ט"ו כ"ה) "שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו ויאמר אם שמע תשמע לקול ה'"

(והוא מסתמך על:)

מכילתא שם:

"שם שם לו חק ומשפט": "חק" – זה השבת, "ומשפט" זה כיבוד אב ואם – דברי ר' יהושע. ר' אליעזר המודעי אומר: "חק" – אלו עריות שנאמר (ויקרא י"ח) "לבלתי עשות מחוקות התועבות", "ומשפט" – אלו דיני אונסין ודיני קנסות ודיני חבלות.

פסוק י"ב

"וְגַם אֶת שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם"

רד"ק:

ד"ה וגם את שבתותי: ...ואמר "שבתותי" לשון רבים כלל בהם שביתת המועדים, כי גם הוא זכר ליציאת מצרים. ולפי שמצות שבת גדולה ושקולה כנגד כל המצוות, אמר כמה פעמים בפרשת תוכחות חילול שבת.

אברבנאל:

והנה נזכרת מצות השבת בכל זאת הפרשה בלשון רבים "שבתותי" הוא אצלי לכלול מצות השבת ביום השביעי ומצות השמיטה בשנה השביעית והיובל גם כן, כי כולם אם כפי הימים ואם כפי השנים היו שבתות ה' וכולם היו רמז לחדוש העולם.

ר' מאיר איש שלום:

ואמר "את שבתותי" לשון רבים על שם שבתות השנה כמו שנאמר... והרד"ק כתב שכלל בו שביתת המועדים... ואינו נכון...

פסוק י"ב

"וְגַם אֶת שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם
לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם"

רש"י, שמות ל"א י"ג:

ד"ה לדעת (כי אני ה' מקדשכם): האומות. כי אני ה' מקדשכם.

ראב"ע, בפירושו הקצר שמות ל"א י"ג:

ד"ה לדעת: ויאמר הגאון רב סעדיה שלא יודע (ו' בקמץ) הישראלי כי אם בשמירת השבת; אם היה בעיר – לסגור חנות הסחורה; ואם בדרך – הלא ילך. וטעם "לדעת" שתדעו שאתם מקודשים לי, וזה רמז שחייב אדם בכל שבת ללמוד דברי התורה. וכן (מלכים ב', ד' כ"ד) "מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת". כי בשבת היו הולכים אנשים ונשים לנביאים ולחכמים לשמוע דברי תורה. והעד הנאמר בשנת השמיטה שהיא כמו השבת, ואמר הכתוב שתקרא התורה נגד כל ישראל בשנת השמיטה בחג הסוכות... ואמר (דברים ל"א י"ב) למען ישמעו וילמדו.