סיחון

גיליון זה הוא המשכו של גיליון חוקת תשכ"א.

פסוק כ"א

"וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר
אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ..."

שמות רבה י"ט (כ"ז):

"וישלח ישראל מלאכים", זה שאמר הכתוב: (תהלים ל"ו) בטח בה' ועשה טוב, שכן ארץ ורעה אמונה". ואמר (תהלים ל"ד) "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו".
לא הקפידה התורה לרדוף אחרי המצוות, אלא (דברים כ"ב) "כי יקרא קן צפור לפניך"; (שמות כ"ג) "כי תפגע שור אויבך..."; (שמות שם) "כי תראה חמור שונאיך"; (דברים כ"ד כ') "כי תחבט זיתך... לגר ליתום ולאלמנה יהיה"; (דברים שם) "כי תנצור כרמך... לגר ליתום ולאלמנה יהיה"; אם באו לידיך, אתה מצווה עליהם, ולא לרדוף אחריהם. אבל השלום – "בקש שלום" במקומך "ורדפהו" במקום אחר.
וכן עשו ישראל: אף על פי שאמר להם הקב"ה (דברים ב') "החל רש והתגר בו מלחמה" רדפו אחרי השלום, שנאמר "וישלח ישראל מלאכים אל סיחון".

רש"י, פסוק כ"ב:

ד"ה אעברך בארצך: אף על פי שלא נצטוו לפתח להם בשלום, ביקשו מהם שלום.

פסוק כ"א

"וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן... אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ"

רמב"ן:

ד"ה וישלח ישראל מלאכים: (אחרי הביאו דברי רש"י שהובאו בשאלה הקודמת) ועוד אבאר בע"ה במקומו, כי בכל האומות נצטוו לפתוח להם לשלום חוץ מעמלק ומואב, אבל באמת מה שאמר לו "אעברה בארצך" זה היה משה עושה מעצמו דרך פיוס, כי ארץ סיחון ועוג ירושתם של ישראל היתה, כי לאמורי היא והיה מן הדין שאם יענו שלום ופתחו להם, שיהיה כל העם הנמצא בה להם למס ועבדום.
אבל משה היה יודע, כי ישראל עתה לא יכבשו כל עשרת עממים והיה חפץ שיהיה כל כבושם מעבר לירדן והלאה, שיהיה מושבם יחד, ושהיא הארץ הטובה אשר היא זבת חלב ודבש. הלא תראה שאם לא בקשוהו ממנו בני גד ובני ראובן לא היה מניח שם אדם, אלא שתהיה לחרבה.
וכן שנוי בספרי (כי-תבוא רצ"ט – דברים כ"ו ג') "אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו – פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך". ועוד אמרו רבותינו, שאין עבר הירדן ראוי לבית המקדש...
ולא שלחו אל עוג דברי שלום, כי הוא כאשר ראה כי הכו את סיחון, יצא לקראתם למלחמה.

רמב"ן, דברים ב' כ"ד:

ד"ה ראה נתתי בידך את סיחון: הדיבור הזה הוא האמור למטה (דברים ב' ל"א) "ראה החילותי תת לפניך" וקודם לכן שלח לו מלאכים ממדבר קדמות, כי אחרי שיצונו השם "החל רש והתגר בו מלחמה" לא ישלח לו דברי שלום: אעברה בארצך", כי אם ישמע אליו – יהיה עובר על דברי השם, ואם ידע שלא ישמע יהיה שליחותו לריק... אם פירוש "ואשלח מלאכים" וכבר שלחתי מלאכים...

פסוק כ"ו

"כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ"

חולין דף ס' ע"ב: 

אמר ר' שמעון בן לקיש: הרבה מקראות שראויין להשרף והן הן גופי תורה: ...כיוצא בדבר אתה אומר: "כי חשבון עיר סיחון היא והוא נלחם במלך מואב הראשון" מאי נפקא מינא? אלא לפי שאמר להם הקב"ה לישראל (דברים ב') "אל תצר את מואב" אמר הקב"ה: "ליתי סיחון ליפק ממואב, וליתו ישראל וליפקו מסיחון (=יבוא סיחון ויקח ממואב, ויבואו ישראל...) והיינו דאמר רב פפא: עמון ומואב טיהרו בסיחון.

"עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן"

בבא בתרא ע"ח: 

אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן: מאי דכתיב "על כן יאמרו המושלים באו חשבון"? בואו ונחשוב חשבונו שלעולם, הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עברה כנגד הפסדה.
"תבנה ותכונן" – אם אתה עושה כן – תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא.
"עיר סיחון" – אם משיב אדם עצמו כעיר זה שהולך אחר שיחה נאה, מה כתיב אחריו?
"כי אש יצאה מחשבון" תצא אש ממחשבין ותאכל את שאינם מחשבין.
"להבה מקרית סיחון" – מקרית צדיקים שנקראו "שיחין" (רש"י: = אילנות, מלשון (בראשית ג') "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ" תרגם אונקלוס: כל אילנא חקלאי).
"אכלה עד מואב" – זה המהלך אחר יצרו כעיר זה שמהלך אחר שיחה נאה (ויש אומרים: אחר סיחה).
"בעלי במות ארנון" – אלה גסי הרוח (רש"י: ואכלה האש נמי גסי הרוח שמגביהין עצמן כבעלי במות).

בעל תורה תמימה, לפסוקנו,:

(אחרי הביאו דברי הגמרא דלעיל) הנה אין ספק, שאשר כלל דרשה זו וכיוצא בה נאמרו על דרך רמז ואסמכתא ומשל, על דרך המוסר או לתכלית שלא ישכח זכרון המאמרים...
אמנם חקרתי ומצאתי, כי אף על פי כן אין מדרך חז"ל להסמיך דרשות כאלו על לשון איזה פסוק שהוא, אם לא שיש להם איזה דקדוק והערה בלשון הפסוק ההוא, שאינו מיושב לפי פשוטו, כאשר ימצא המעיין הנבון בכל המקומות שבאו דרשות כאלה, וידקדק בעמקי תכונת הלשון או הסדר.