ההתרחקות משני העמים

פסוק ה'

"עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם"

רמב"ן:

ד"ה על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ומים: מצינו (דברים ב, כח-כט) "אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי, כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער". ורבים אמרו שהם לא קידמו אותם, אבל ישראל קנו מהם. וזה הבל, כי די למחנה שימכרו להם כאשר ירצו לקנות. ועוד: כי ישראל לא באו בגבול מואב, והמואבים הוציאו להם לחם ומים בכסף. והכתוב יספר שעשו המואבים כאשר עשו בני עשו – ולמה ירחיק המואבי לעולם בעבור זה, ולא יתעב האדומי?
ור' אברהם, (=הראב"ע) אמר, כי טעם "כאשר עשו לי בני עשו והמואבים" על "אעברה בארצך בדרך" (דברים ב' כ"ז), אבל לא מכרו להם לחם ומים, כי הם עברו בהר שעיר ובער, רק מלך אדום לא הניחם לעבור דרך מדינתו, אשר הוא יושב בה. והוא מה שאמר (במדבר כ' כ"א). הנה לא נכנסו כלל בגבול אדום... ויפתח אמר...
הנה זה מפורש שלא באו כלל בארץ אדום ולא בארץ מואב. ואילו באו שם היו מוכרים להם לחם ומים, כי אין המנהג לנותן רשות לעם הצבא לעבור בארצו, שלא ימכור להם לחם ומים.
והנראה אלי, כי הכתוב הרחיק שני האחרים האלה, שהיו גמולי חסד מאברהם שהציל אביהם ואמם מן החרב והשבי, ובזכותו שילחם ה' מתוך ההפיכה, והיו חייבים לעשות טובה עם ישראל, והם עשו עמהם רעה: האחד שכר עליו בלעם – והם המואבים, והאחד לא קידם אותו בלחם ומים, כאשר קרבו למולו, כמו שכתוב (דברים ב' י"ז-י"ח) "אתה עובר היום את גבול מואב את ער וקרבת מול בני עמון" והנה הכתוב הזהירם "אל תצורם ואל תתגר בהם", והם לא קידמו אותם כלל, כי...
והנה עמון הרשיע בזה יותר מכולם. כי בני עשו והמואבים, כאשר ידעו שהוזהרו ישראל שלא יתגרו בהם, הוציאו לחם ומים חוץ לגבולם, ועמון לא אבה לעשות כן. וזה טעם "אשר לא קידמו", שלא יצאו לקראתם בלחם ובמים, כאשר עשו האחרים. ולכך הקדים הכתוב "עמוני", והקדים להזכיר פשעו "על דבר אשר לא קידמו אתכם", ואחרי-כן הזכיר מואבי וחטאתו.

פסוק ו'

"וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה
כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ"

ר' יוסף אבן כספי:

ד"ה כי אהבך ה' אלוקיך: אין בקללת בלעם ולא בברכתו ממש על דרך האמת. אמנם המון ישראל אז לסכלותו היו נמשכים כי יש ממש גדול בדבריו אם לרעה אם לטובה, לכן שמרם ה' מהיזק על ידו, אף היטיב להם כי בירכם.

פסוקים ח'-ט'

"לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא
לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ
בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה'"

ספרי רנ"ב:

ר' שמעון אומר: מצרים הם טיבעו את ישראל במים, ואדומים קידמו את ישראל בחרב ולא אסרם הכתוב אלא עד שלושה דורות. עמונים ומואבים - מפני שנטלו עצה להחטיא את ישראל, אסרם הכתוב איסור עולם. ללמדך, שהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו אין מוציאו אלא מן העולם הזה, והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא.

רש"י: 

ד"ה בנים אשר יולדו להם דור שלישי וגו': ושאר האומות מותרין מיד. הא למדת, שהמחטיא לאדם קשה לו מן ההורגו, שההורג הורגו בעולם הזה והמחטיאו – מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא; לפיכך: אדום שקידמם בחרב לא נתעב, וכן מצרים שטיבעום, ואלו שהחטיאום – נתעבו.

פסוק ח'

"לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ"

ר' יוסף אבן כספי:

ד"ה כי גר היית בארצו: ואם קם אחר-כך דור שכבשום לעבדים, ראוי לאדם שלא יכפור בטובה הקדומה.

פסוק ט'

"בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה'"

ר' יוסף בכור שור:

...ומצרים ששעבדו שני דורות לא יבוא והשלישי יבוא. ולפי הפשט היה נראה דשני דורות הראשונים פסולים לבוא בקהל עד שיכלו כל אותם ששעבדו, וכל אותם שהיה להם לקדם ולא קידמו. ודור שלישי מותר, אפילו גר ראשון... ומשנתבלבלו האומות על-ידי סנחריב הותרו כל האומות, דכל דפריש מרובא פריש *.

------------------------------------------------------------------------------------

* מקור דבריו האחרונים בגמרא ברכות כח ע"א:

יהודה גר עמוני שאל לפני חכמים: "מה אני לבוא בקהל?" (=האם מותר אני – לאחר שהתגיירתי – לשאת אשה מישראל?) אמר לו ר' יהושע: "מותר אתה" (=מותר אתה לשאת אשה ישראלית). אמר לו ר' גמליאל: "והכתיב 'לא יבוא עמוני בקהל ה'!', אמר לו ר' יהושע: "וכי עמון ומואב במקומם הם יושבים?! כבר בא סנחריב ובלבל את כל האומות וכל דפריש מרובא פריש".