נגעי בתים

עיין גם גליון מצורע תשכ"ב ובייחוד עלון ההדרכה שם!

ויקרא רבה מצורע א:

"זאת תהיה תורת המצורע" – הדא הוא דכתיב (משלי ו'): "שש הנה שנא ה' ושבע תועבות נפשו"... דאלו הן: "עינים רמות, לשון שקר, וידים שופכות דם נקי, לב חורש מחשבות אוון, רגלים ממהרות לרוץ לרעה, יפיח כזבים עד שקר, ומשלח מוגים בין אחים", ואמר ר' יוחנן: וכולהו לקו בצרעת...

רש"ר הירש: רואה בלשון הפסוק ממשלי הוכחה לכך,

"שאין נגע הצרעת אלא ביטוי לחרון אף ה' המיידה אותו (את הנגע) בגופו של אדם, העושה עצמו בכל אברי גופו נושא ומפיץ כל התכונות הרעות הנ"ל, במקום שיהיו כל אברי גופו כלים להרבות ענוות צדק, דרישת האמת, עשיית הטוב והשכנת שלום בין אדם לרעהו"

פסוק ל"ה

"וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת"

רש"י:

ד"ה כנגע נראה לי בבית: שאפילו הוא חכם ויודע שהוא נגע ודאי, לא יפסוק דבר ברור לומר "נגע נראה לי" אלא: "כנגע נראה לי".

       לדברי רש"י אלה מעירים פרשניו ופרשן המשנָה בעל תוספות יום טוב:

ר' אליהו מזרחי, (טורקיה במאה ה-16):

מפני דרך ארץ, שלא יאמר אדם אפילו על דבר הברור לו ודאי אלא ספק. וזהו שאמרו חז"ל (ברכות ד' ע"א): למד לשונך לומר: איני יודע.

גור-אריה, (ר' ליווא בן בצלאל מפראג – מהר"ל מפראג – סוף המאה ה-16):

טעם הדבר הזה משום (תהלים ק"א ז') "דובר שקרים לא ייכון לנגד עיני". דהא כל זמן שלא נזקק לו הכהן – לאו נגע הוא, ואיך יאמר: "נגע נראה לי בבית".

תוספות יום טוב, (ר' ליפמן הלר 1579- 1654, אשכנז):

לכן הקפידה התורה, שלא יאמר "נגע נראה לי", כדי שלא יפתח פה לשטן, כדרשינן (כתובות ח ע"ב): לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן. ואמר ר' יוסף: מאי קראה? (=היכן מצינו רמז לכך במקרא?) שנאמר (ישעיה א'): "כמעט כסדום היינו". מאי אהדר להו? "שמעו דבר ה' קציני סדום" (עד כאן דברי הגמרא). הרי אפשר שיחזור ויכהה טרם בוא הכהן.