בני ישראל במצרים

פסוק א'

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ"

פסוק ב'

"רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה"

פסוק ג'

"יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִן"

פסוק ד'

"דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר"

ראב"ע, פסוק ד':

ד"ה דן: בהתחבר השמות הם על ששה דרכים וכולם נכונים:
האחד כמו (בראשית י' כ"ב) "עילם ואשור וארפכשד"
והשני (יחזקאל כ"ז ט"ז) "בנפך ארגמן ברקמה ובוץ"*
השלישי (שמות כ"ח י"ז) "אדם פטדה וברקת"
הרביעי (שמות א' ד') "דן ונפתלי גד ואשר"
החמשי (תהלים מ"ה ט') "מור ואהלות קציעות"
הששי (דה"י א' א') "אדם שת אנוש"

------------------------------------------------------------------------------------
* בספרים שלנו כתוב "ורקמה ובוץ" אבל בכל הוצאות פירושי הראב"ע נמצא "ברקמה ובוץ".

פסוק ו'

"וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא"

פסוק ח'

"וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף"

רש"י, פסוק ח':

ד"ה אשר לא ידע: עשה עצמו כאילו לא ידע.

ראב"ע, פסוק ו':

וטעם "וכל הדור ההוא" על המצרים, כי יזכיר "אשר לא ידע את יוסף".

רלב"ג, פסוק י':

והנה הרצון באמרו "וכל הדור ההוא" שהמצרים שראו כבוד יוסף ומעלתו וכבוד בית אביו מתו, וזה שהוא סיפר שכבר קם מלך על מצרים אשר לא ידע את יוסף, ולזה הקדים הסיפור, שכבר מת כל הדור אשר ידע את יוסף, ובכלל הנה הורה בזה, שמעלת יוסף היתה חזקה מאד אצל היודעים אותו, עד שאילו היה שם מהיודעים אותו כשהסכים מלך מצרים לענותם, לא היו מסכימים על זה לגודל מעלת יוסף אצלם ולחוזק אהבתם אותו.

פסוק ז'

"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד"

רש"י:

ד"ה וישרצו (על פי מדרשי חז"ל): שהיו יולדות ששה בכרס אחד.

רמב"ן:

ד"ה פרו: הולידו כעץ יתן פריו.

ד"ה וישרצו: כמו (בראשית א') "ישרצו המים", רק הראשון מהפעלים העומדים בעצמם כמו הלך, ישב, עמד, שכב; והשני מהיוצאים, תלויים בדבר אחר, כמו אכל, שמר, שכר: אכל את הלחם, שמר את הדבר, שכר את החמור, אלו נקראים פועל יוצא; והנה "ישרצו המים" מהיוצאים, וזה השני (שמות א') "וישרצו" מהפעלים העומדים.
והנה זו הגזרה כגזרת "שב". פעם עומד כמו (דברים ל' ג') "ושב וקבצך" ופעם יוצא כמו (שם) "ושב ה' אלוקיך את שבותך".
אולי מלת "וישרצו" רמז שילדו נשותיהם תאומים ויותר. ואני ראיתי ד' בנים שילדה אשה אחת, והרופאים נותנים טעם עד שבעה יגיעו בבטן אחת.

ד"ה וירבו: שלא היו מתים כדרך עם רב.

ד"ה ויעצמו: שהיו בעלי עצם, תקיפין. ומלת "במאד מאד" שלא היו יכולים להיות יותר. ובי"ת "במאד" כמו בי"ת (במדבר י' י"ג) "ויסעו בראשונה", כי כתיב (במדבר ב' ט') "ראשונה יסעו".

רלב"ג:

ד"ה וישרצו: ר"ל שכבר נמצאת בהם הפריה והרביה באופן נפלא מאד, כמו שתמצא בשרצים, שכבר נמצא בהם הרבוי בהולדה, וימצא בהם עם זה מהירות ההולדה, וזה מבואר מענין השרצים.

והנה אמר "וישרצו" מענין ההידמות לשרצים ברבוי ההולדה, כמו שאמר (בראשית מ"ט) "וידגו לרוב", והגם הדגים נקראים "שרצים", כמו שאמר (בראשית א') "ישרצו המים שרץ נפש חיה".

ד"ה וירבו ויעצמו: "וירבו" – במספר, "ויעצמו" - גדולי הגוף והתקיפים.

ד"ה במאד מאד: הרצון בזה, שבמאד מהם היה ריבוי והעוצם מאד, לא היה שם כי אם מעטים שלא ימצא בהם זה הריבוי הנפלא בהולדה ובעוצם. וזה מורה על חוזק דבקות ברכת ה' יתעלה.

פסוקים ט'-י'

"וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ  הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ"

השווה:

בראשית מ"א ל"ח       

"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ"

בראשית מ"ה ט"ז          

"וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו"

שמות י' ז'                    

"וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו"

שמות י"ד ה'                   

"וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו"

פסוק ט'

"הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ"

פסוק י'

"וְעָלָה מִן הָאָרֶץ"

רש"י:

על כרחנו; ורבותינו דרשו: כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים והרי הוא כאילו כתב "ועלינו מן הארץ", והם יירשוה.

רמב"ן:

...ויתכן לפרש שיאמר כי תקראנה מלחמות יהיה נוסף על שונאינו לשלול שלל ולבוז בז ויעלה לו מן הארץ הזאת אל ארץ כנען עם כל אשר לנו, ולא נוכל אנחנו לנקום נקמתנו ממנו ולהלחם בו. והוא בלשון (שמות ל"ב א') "אשר תעלנו מארץ מצרים", (ירמיה כ"ג) "אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות, (הושע ב' ב') "ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ" – שישימו עליהם ראש ועלו לארצם מן הארץ אשר גלו בה.