פסוק י"ב
"רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה"
פסוק י"ג
"וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ
לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה"
רש"י:
ד"ה ועתה: אם אמת שמצאתי חן בעיניך.
ד"ה הודיעני נא את דרכיך: מה שכר אתה נותן למוצאי חן בעיניך.
ד"ה ואדעך למען אמצא חן בעיניך: ואדע בזו מידת תגמוליך, מה היא מציאת חן שמצאתי בעיניך. ופתרון "למען אמצא חן בעיניך" – למען אכיר כמה שכר מציאת חן.
ד"ה וראה כי עמך הגוי הזה: שלא תאמר "ואעשה אותך לגוי גדול" ואת אלה תעזב; ראה, כי עמך הם מקדם, ואם בהם תמאס, איני סומך על היוצאים מחלצי, שיתקיימו. ואת תשלום השכר שלי בעם הזה תודיעני. ורבותינו דרשו במסכת ברכות – ואני לישב המקראות על אופניהם ועל סדרם באתי.
רש"י רומז בזה לדברי הגמרא ברכות ז':
אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי: שלשה דברים ביקש משה מלפני הקב"ה ונתן לו. ביקש שתשרה שכינה על ישראל, ונתן לו שנאמר (שמות לג): "הלוא בלכתך עמנו" ביקש שלא תשרה שכינה על <עובדי כוכבים> {אומות העולם}, ונתן לו שנאמר (שמות לג): "ונפלינו אני ועמך". ביקש להודיעו דרכיו של הקב"ה ונתן לו שנא' (שמות לג): "הודיעני נא את דרכיך" אמר לפניו: "רבש"ע מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו?"
| 1. |
איזה משני הפירושים – של ר' יוחנן ושל רש"י – מתאים יותר לפירוש המילה "דרכיך"? |
| 2. |
למה דחה רש"י את דברי חז"ל שנאמרו לפסוקנו ופירש את שאלת משה בדרך אחרת לגמרי? |
| 3. |
ר' יעקב בן שלמה אבן חביב, (בעל עין יעקב) מעיר בפירושו "חדושי הכותב" לפירוש הניתן בגמרא לבקשת משה "הודיעני נא את דרכיך":
ראוי לדקדק לשון זאת השאלה (=מפני מה יש צדיק...) שהיא יותר עמוקה וחזקה משאלת החכמים והנביאים אשר שאלו על צדיק ורע לו רשע וטוב לו.
הסבר במה היא "יותר עמוקה וחזקה"? |
פסוק י"ד
"וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ"
פסוק ט"ו
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה"
אברבנאל, מקשה:
במה שחזר משה לומר "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה"; כי אם כבר הודה לו יתברך ואמר (י"ד) "פני ילכו והניחותי לך", למה ישיבהו משה: "אם אין פניך הולכים" והשתדל לעשות על זה טענות (ט"ז) "ובמה יודע איפא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך, הלא בלכתך עמנו", שהם כולם דברים שכפי הנראה אין בהם צורך לענין מה ששאל??
רש"י:
ד"ה ויאמר אליו: בזו אני חפץ, כי ע"י מלאך אל תעלנו מזה.
הרא"ם:
... שאע"פ שלא היה צריך משה לומר לו זה, מאחר שכבר הבטיחו שילך ה' הוא בעצמו עמהם, מכל מקום רצה להודיע לו חיבתן של ישראל להליכתו עימהם ואמר, שאם חס ושלום לא היה מתרצה ללכת עמהם, לא היו עולים משם עד שימותו הם ונשיהם ובניהם וטפם וכל אשר להם. והתימה על הרמב"ן שטען ואמר: וחלילה שיאמר משה, "אם אין פניך הולכים" אחר שהבטיחו: "פני ילכו"!
ר' דוד פארדו, משכיל לדוד:
אע"ג שכבר הבטיחו ה' (י"ד) מכל מקום לא אמר לו שמיד ילך עמהם, והיה אפשר לשמוע (מדבריו) שלא ילך עמהם אלא לאחר זמן כשיתכפר עונם וכשיהיו סמוך לגבול ארץ ישראל, אז דוקא ילך עמהם להורישם את הארץ. משום הכא חזר משה ואמר: בזו אני חפץ: ש"אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה" – כלומר: מאד אני חפץ שתלך עמנו. ובזה מתורצת קושית הרמב"ן...
ר' דוד הלוי, (בעל הט"ז), דברי דוד:
הרמב"ן כתב על זה: "חלילה שיאמר: 'אם אין פניך הולכים' אחר שהבטיחו 'פני ילכו'".
ונראה לי לפרש, דהשם יתברך אמר 'והניחותי לך', דמשמע שאין עושה כן אלא בשביל נחת רוח למשה, לא בשביל ישראל, ונפקא מינה מזה, כשימות משה יחזור לשליחות מלאך. על זה אמר משה: "אמת שבזו אני חפץ, אבל לא מטעמך אלא "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה" דהיינו: כלל ישראל תלויים בזה.
ועוד נראה דרך אחר קרוב יותר לפשוטו, דבמאמרו יתברך משמע, שאין מניעת המלאך דבר הכרחי לקיום ישראל אלא נחת רוח בלבד כמשמעות לשון "והניחותי" שאינו אלא נחת רוח. על זה השיב משה: "רבונו של עולם, לא נחת רוח בלבד יש בזה אלא קיום המון ישראל, והוא הכרחי, על כן אמר: אני חפץ בזה מצד ההכרח, כי על ידי מלאך אל תעלנו מזה כלל, בשום אופן.
יצחק הורוויץ, באר יצחק:
תיקן רש"י ז"ל את לשון הכתוב, שאין ענין המאמר הזה כמסתפק בהבטחתו יתברך, רק ענינו "בזו אני חפץ".
| 2. |
מדוע קשים הם דברי רש"י עד שנחלקו מפרשי רש"י בהבנתו? |
| 3. |
לפנינו חמשה פרושים שונים לדברי רש"י הנ"ל.
במה שונים פירושי משכיל לדוד ודברי דוד מפירוש הרא"ם ובעל באר יצחק? |
| 4. |
למה מעדיף בעל דברי דוד את פירושו השני על הראשון, (שהוא "קרוב יותר לפשוטו") - במה הוא נראה לו קרוב יותר לפשוטם של דברי רש"י? |
פסוק י"ד
"וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ"
פסוק ט"ו
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה"
| 1. |
ראב"ע:
אמר הגאון: "פני" – חמתי. כמו (שמואל א' א') "ופניה לא היו לה עוד". והנה מה יעשה במילת "אם אין פניך הולכים"? ולפי דעתי כי פירוש "פני" – אני בעצמי, כמו (שמואל ב' י"ז י"א) "ופניך הולכים בקרב".
ראב"ע, (בפירושו הקצר):
וטעם "פני ילכו" – כבודי ילך עמכם, "והניחותי לך" – ולא להם. והשיב משה "אם אין פניך הולכים" – עם ישראל, "אל תעלנו" בלשון רבים, והפסוק הבא לאחריו לעד : "אני ועמך";
| א. |
מה ההבדל בין פירוש רב סעדיה גאון לפירוש ראב"ע בפירוש המילה "פני"? |
| ב. |
מה הוכחת ראב"ע נגד פירוש רב סעדיה, בהביאו נגדו את פסוק ט"ו "אם אין פניך הולכים"? | |
| 2. |
רמב"ן:
ד"ה וטעם פני ילכו: על דעת כל המפרשים אני בעצמי אלך, והביאו לו דומה (שמואל ב' י"ז) "ופניך הולכים בקרב"; והטעם "אם אין פניך הולכים" על דעת רש"י: בזה אני חפץ, כי ע"י מלאך אל תעלנו מזה. וחלילה, שיאמר משה "אם אין פניך הולכים" אחרי שהבטיחו ה': "פני ילכו", ור' אברהם פירש, כי ה' אמר למשה: "אני בעצמי אלך והניחותי לך לבדך, כי עמך לבדך אלך" ומשה השיב: "אם אין פניך הולכים עם הגוי כולו – אל תעלנו מזה". ולכך אמר "תעלנו" בלשון רבים. גם זה איננו מתוקן, כי משה אמר תחילה (פסוק י"ב) "לא הודעתני את אשר תשלח עמי" בלשון יחיד. והנה גם בעת הרצון קודם החטא אמר (שמות כ"ג כ') "הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך..." ואם ידבר עם ישראל – גם זה בעבורם יאמר כן. אבל הפרשה הזאת אי אפשר להולמה למי שלא שמע בסתרי תורה...
| א. |
מה הן טענותיו נגד דעת הראב"ע? |
| ב. |
מה רצה להוכיח בעזרת שמות כ"ג כ'? |
| ג. |
הסבר את המילים המסומנות בקו. |
| ד. |
מדוע לדעתו אי אפשר להבין פרשה זו שלא בדרך חכמת הקבלה? | |
