עשו

פסוק ב'

"עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן
אֶת עָדָה בַּת אֵילוֹן הַחִתִּי וְאֶת אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן הַחִוִּי"

פסוק ג'

"וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת"

השווה:

פרק כ"ו פסוק ל"ד

"וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי"

פרק כ"ח פסוק ט' 

"וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה"

ראב"ע, פרק כ"ו פסוק ל"ד:

 ד"ה יהודית: שם, ולא הוליד ממנה.

ד"ה ובשמת: היא עדה ויש לה שני שמות, ובמקרא נמצאים למאות כן.

ראב"ע, פרק ל"ו פסוק א':

ד"ה הוא אדום: ואל תתמה על עדה ובשמת שיש לה שתי שמות, כי כן שם אם אביה (ועיין מלכים א' ט"ו ב'; דברי הימים ב' י"א ח'; דברי הימים ב' י"ג ב'.) גם שם אביה בדברי הימים איננו כמו בספר מלכים, כי שני שמות היו לה, גם לאביה.

רמב"ן, פרק ל"ו פסוק ב':

ד"ה עדה בת אילון: ...ויתכן לומר, כי השתים נשים ההם מתו בלא בנים. אולי נענשו בעבור שהיו מורת רוח ליצחק ולרבקה, ונשא אחות אשתו בת אילון ואחרת אהליבמה בת ענה.
אבל בת ישמעאל אחות נביות בעבור שהיה לה שם כעור בלשון הקודש מ"חולי", קרא את שמה בשם הנכבד שהיה לאשתו הראשונה מלשון "בשמים", כי היתה חביבה עליו בעבור שהיתה ממשפחתו ואיננה רעה בעיני יצחק אביו.

רשב"ם, בפרקנו, פסוק ב':

ד"ה עשו לקח את נשיו מבנות כנען: המדקדק יתן לב, כי בפרשה ראשונה של תולדות יצחק (כ"ו ל"ד) נאמר יהודית בת בארי החתי, בשמת בת אילון החתי, מחלת בת ישמעאל; ובפרשה זו לא הוזכרה בת בארי כלל, לא שמה ולא שם אביה, אבל אילון וישמעאל אביהן של שתי נשיו הראשונות הוזכרו, שהוחלפו שמות הבנות, כאשר מצינו בכמה מקומות: בשמת בת אילון נקראת כאן עדה בן אילון; ומחלת בת ישמעאל נקראת כאן בשמת. לכן יש לומר: יהודית בת בארי מתה בלא בנים, אבל בת אילון ובת ישמעאל היו להם בנים המפורשים כאן.
ואהליבמה בת ענה בת צבעון החוי לקח אחרי כן, אחר שהלך לו לשבת בהר שעיר ונתחתן בבני שעיר החורי, כדכתיב לפנינו (כ' כ"ד, כ"ה) כי אהליבמה היתה בת צבעון בן שעיר החורי, וגם תמנע פילגש אליפז כתובה שם בבני שעיר. ולפי שאהליבמה אשתו אחרונה היתה, לפיכך מזכיר אותה ואת בניה בכל הפרשיות האלו לבסוף.

שד"ל:

ד"ה בשמת בת ישמעאל: למעלה נקראת מחלת, ונראה לי כי שני השמות עניינם אחד, כי "מחלת" לשון "מתוק" בלשון ארמית; תרגום של מתוק – "חולי", וכן "בושם" בארמית ענין "מתיקות".

סנהדרין צט ע"ב:

תנו רבנן (במדבר ט"ו) "והנפש אשר תעשה ביד רמה" – זה מנשה בן חזקיה, שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי. אמר: וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא (בראשית ל"ו כ"ב) "ואחות לוטן תמנע", (ל"ו י"ב) "ותמנע היתה פלגש לאליפז"? (בראשית ל') "וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה"?
יצאה בת קול ואמרה לו: (תהלים ג') "תשב באחיך תדבר, בבן אמך תתן דופי. אלה עשית והחרשתי, דמית היות אהיה כמוך וכו'".
ועליו מפורש בקבלה (בדברי נביאים) (ישעיהו ה') "הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה" – מאי "כעבות העגלה"? א"ר אסי: "היצר הרע בתחילה דומה לחוט של כוביא (קורי עכביש) ולבסוף דומה לעבות העגלה".
ודאתאן עלה (=כיון שהגענו לענין זה) "ואחות לוטן תמנע" מאי היא? תמנע בת מלכים היא, דכתיב (בראשית ל"ו כ"ט) "אלוף לוטן, אלוף תמנע". וכל אלוף מלכותא בלא תגא.

[רש"י:

שר גדול שאינו מעוטר וכיון דתמנע היתה אחות מלך, ודאי בת מלך היא.]

בעי לאגיורי, (=רצתה להתגייר), באתה אצל אברהם, יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו. אמרה, מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת.

[רש"י:

מוטב שאהיה שפחה לאומה זו, לבני אברהם, יצחק ויעקב, שהם יראי שמים, ולא אהיה גבירה לאומה אחרת, ולכך נעשית פלגש לאליפז שהיה מזרע יצחק.]

נפק מינה עמלק, דצערינהו לישראל (=שהציק לישראל); מאי טעמא? דלא איבעו להו לרחקה (=שלא היה עליהם להרחיקה).

[רש"י:

לרחקה מתחת כנפי השכינה, שהיה להם לגיירה.]

"וילך ראובן בימי קציר חטים". אמר רבא בר יצחק, אמר רב: מכאן לצדיקים שאין פושטים ידיהם בגזל.

[רש"י:

בימי קציר חטים, לאחר שקצרו השדה, שהכל רשאין ליכנס לתוך שדה חבריהן.]

בראשית רבה פ"ב (י"ד):

"ותמנע היתה פלגש לאליפז בן עשו". תני ר' שמעון בן יוחאי: למה לו לדרוש ולומר "ותמנע היתה פלגש לאליפז"? להודיע שבחו של ביתו של אברהם, עד היכן היו מלכיות ושלטונין רוצים להדבק בו. ומה היה לוטן? הוא היה אחד מן השלטונים שנאמר (ל"ו כ"ב) "אלוף לוטן" וכתיב (פסוק כ"ב) "ואחות לוטן תמנע" "ותמנע היתה פילגש לאליפז". אמרה: הואיל ואיני כדאי להנשא לו לאשה, אהיה לו לשפחה".
והרי הדברים קל וחמר: מה אם עשו הרשע שלא היה בידו אלא מצוה אחת, על ידי שהיה מכבד את אביו היו מלכויות ושלטונות רוצות להידבק לו, על אחת כמה וכמה שיהיו רוצין להידבק ביעקב אבינו הצדיק, שקיים את כל התורה כולה.

ילקוט שמעוני,פרשת האזינו סימן תתקמ"ח:

(דברים ל"ב מ"ז) "כי לא דבר ריק הוא מכם", אין לך דבר ריקם בתורה, שאם תדרשנו, שאין בו מתן שכר בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. שהרי אמרו: למה נכתב "ואחות לוטן תמנע" "ותמנע היתה פלגש לאליפז"? לפי שאמרה: "אין אני כדאי שאהיה לו לאשה, אהיה לו לפלגש". והרי הדברים קל וחמר: ומה עשו... (עיין לעיל בבראשית רבה) ...שהיו רוצים להידבק ביעקב הצדיק, שקיים כל התורה כולה, שנאמר (בראשית כ"ה) "ויעקב איש תם".

פרק ל"ה פסוק י"א

"וַיֹּאמֶר לוֹ אֱ-לֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ"

כנראה יש לנתח את הפסוק כדלקמן:

א) פתיחת האמירה (ויאמר לו אלקים)

ב) פתיחה להבטחה (אני א-ל שדי פרה ורבה)

ג) ההבטחה, הבאה בשני משפטים (עד לאתנחתא – צלע ב').