"וירא אליו ה'..."

פסוק א'

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב... וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא..."

רש"י:

ד"ה וירא אליו: לבקר את החולה. אמר ר' חמא בר חנינא: יום שלישי למילתו היה, ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בשלומו.

רד"ק:

ד"ה וירא אליו ה' באלוני ממרא: ...וייתכן לפרש, כל כל סיפור הדברים האלה עד (י"ח ל"ג) "ואברהם שב למקומו" היה במראה הנבואה, והכל היה מראה אחת, ואמר כי כשבאה אליו נבואה זאת, היה יושב פתח האוהל. וטעם הזהירו "כחום היום", רוצה לומר כי נרדם היה לחמימות השמש, וראה המראה הזאת כשהוא נרדם, וקודם שדיבר עמו בדבר סדום הראהו בנבואה שלושה מלאכים, הגדול שבהם בישר שתלד שרה, ואף על פי שכבר אמר לו הא-ל כשציוהו על המילה, שב לבשרו על ידי שליח, לחזק הדבר בליבו. ועוד: כדי ששרה שומעת מפי המלאך. ואף על פי שהדבר הזה היה כולו במראה, פעמים ישמע קול הדיבור מי שהוא עם הנביא, כמו שראינו במראות דניאל (דניאל י' ז'): ... "והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה, אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו" - נראה מזה כי קול המלאך שמעו, ולפיכך חרדו לאותו הקול...

ד"ה וישא עיניו:תחילת מה שראה במראה אחר שנרדם הוא שנשא עיניו וראה שלושה אנשים.

ד"ה מפתח האוהל: שהיה יושב שם, כן ראה במראה הנבואה שקם ורץ לקראתם.

פסוק כ"ב

ד"ה ויפנו משם: כך ראה במראה הנבואה, כי הלך עמהם לשלחם כשיעור הלויה, ונפטרו ממנו ונסתלק אותו שבא לבשר את שרה, והשניים הלכו אל סדום.

ד"ה ואברהם עודנו עומד לפני ה': אמר כי מראה הנבואה לא נגמרה עדיין, כי עודנו בה.

ועיין דברי הרמב"ם בעלון ההדרכה.

רמב"ן:

ד"ה והנה שלושה אנשים: והנה פירוש הפרשה הזאת, אחרי שאמר כי בעצם היום הזה נמול אברהם (לעיל יז כו), אמר שנראה אליו השם בהיותו חולה במילתו, יושב ומתקרר בפתח אוהלו מפני חום היום אשר יחלישנו, והזכיר זה להודיע שלא היה מתכון לנבואה לא נופל על פניו ולא מתפלל, ואף על פי כן באה אליו המראה הזאת: באלוני ממרא - להודיע המקום אשר בו נימול. וזה גילוי השכינה אליו למעלה ולכבוד לו, כעניין שבא במשכן "ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם" (ויקרא ט כג), כי מפני השתדלותם במצות המשכן זכו לראיית השכינה. ואין גילוי השכינה כאן וכאן לצוות להם מצוה או לדיבור כלל, אלא גמול המצוה הנעשית כבר, ולהודיע כי רצה האלהים את מעשיהם, כעניין שנאמר (תהלים יז טו) "אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך". וכן ביעקב אמר (להלן לב ב) "ויפגעו בו מלאכי אלהים", ואין שם דיבור ולא שחידשוֹ בו דבר, רק שזכה לראיית מלאכי עליון, וידע כי מעשיו רצויים. וכן היה לאברהם בראיית השכינה זכות והבטחה. וכן אמרו (מכילתא שירתא ג) ביורדי הים, שאמרו (שמות טו) "זה אלי ואנוהו" - ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, זכות להם בעת הנס הגדול שהאמינו בה' ובמשה עבדו...
ואל תחוש להפסק הפרשה, כי העניין מחובר, ולכן אמר "וירא אליו" ולא אמר "וירא ה' אל אברהם". אבל בפרשה רצה לסדר כבוד הנעשה לו בעת שעשה המילה, ואמר כי נגלית עליו השכינה ושלח אליו מלאכיו לבשר את אשתו וגם להציל לוט אחיו בעבורו.
...וזו כוונתם (של רבותינו ז"ל) שאמרו "לבקר את החולה", שלא היה לדיבור אלא לכבוד לו.

רשב"ם:

ד"ה וירא אליו ה': היאך? שבאו אליו שלושה אנשים שהיו מלאכים. שבהרבה מקומות כשנראה המלאך קורהו בלשון שכינה, כדכתיב (שמות כ"ג, כא) "כי שמי בקרבו" - שלוחו כמותו. וכן (שמות ג', ב) "ויֵרא אליו מלאך ה' בלבת אש מתוך הסנה", וכתוב שם (בפסוק ד) "וירא ה' כי סר לראות".

פסוק י"ג:

ד"ה ... ויאמר ה': המלאך הגדול שבהם.

פסוק י"ד:

ד"ה הייפלא מה' דבר: מה ששלחנו אליך דבר? וכן (י"ט כ"ד) "וה' המטיר על סדום גפרית ואש מאת ה' מן השמים" – הראשון שבפסוק הוא גבריאל, והשני שבפסוק הוא הקדוש ברוך הוא.
וכן הוא מפורש בספר האגדה.*                 

------------------------------------------------------------------------------------

*כוונתו לבראשית רבה נ"א (ב').

פסוק ב'

"וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו"

רמב"ן, פסוק א':

ד"ה וירא אליו ה': ...ובספר מורה הנבוכים (ב מב) נאמר כי הפרשה כלל ופרט. אמר הכתוב תחילה כי נראה אליו השם במראות הנבואה, ואיך היתה המראה הזאת, כי נשא עיניו במראה "והנה שלושה אנשים ניצבים עליו", "ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך" - זה סיפור מה שאמר במראה הנבואה לאחד מהם הגדול שבהם.
ואם במראה, לא נראו אליו רק אנשים אוכלים בשר, איך אמר "וירא אליו ה'"? כי הנה לא נראה לו ה' לא במראה ולא במחשבה, וככה לא נמצא בכל הנבואות, והנה לדבריו (= של הרמב"ם) לא לשה שרה עוגות, ולא עשה אברהם בן בקר, וגם לא צחקה שרה, רק הכל במראה! (=במראה הנבואה). ואם כן, בא החלום הזה ברוב עניין (=המליצה שאולה מקהלת ה' ב') כחלומות השקר, כי מה תועלת להראות בו כל זה?
והנה לפי דעתו זאת יצטרך (הרמב"ם) לומר כן בעניין לוט, כי לא באו המלאכים אל ביתו, ולא אפה להם מצות ויאכלו, אבל הכל היה מראה. ואם יעלה את לוט למעלת מראה הנבואה -  איך יהיו אנשי סדום הרעים והחטאים נביאים?! או מי הגיד להם שבאו אנשים אל ביתו. ואם הכל מראות נבואתו של לוט, יהיה  גם "ויאיצו המלאכים", "קום קח את אשתך", "ויאמר הימלט על נפשך" וכל הפרשה כולה מראה, ויישאר לוט בסדום!
ואלה דברים סותרים הכתוב, אסור לשומעם אף כי להאמין בהם!

ר' יצחק עראמה, עקידת יצחק:     

אמנם במה שאמר הרב (במורה נבוכים) על הרבה מעשים המסופרים בתורה, שהיו במראה הנבואה, חלילה, חלילה! כי זה לא הטיל הכתוב להכרת שום חכם ומשער (=לא השאיר לשיקול דעתו של חכם), אלא עדות ה' נאמנה בכל מה שסיפרה, כי אחר שנדע שאין מעצור לה' לעשות ברב או במעט, מי מעכב שיהיה הדבר כן? ואסור לשמוע מפיהם (=מפי אלה האומרים שהוא במראה הנבואה) דבר, רק במה שיעיד הכתוב שהוא במראה, כמו ביחזקאל ח' "ותבא אותי ירושלימה במראות אלוקים".
ולסיבה זו אני רואה שסיפור הג' אנשים הבאים אל אברהם קרוב הוא שיהיה במראה הנבואה, לא מהטעם שכתב הרב המורה ז"ל, אלא מפני שנראה בעיני שהכתוב עצמו אומר כן, פעמים: האחד באמרו "וירא וירץ לקראתם", שהוא מיותר אליבא דכולי עלמא, אלא אם רצה לומר, שהיה רואה שרץ לקראתם, לא שרץ בפועל. והשני: מה שחתם באותו סיפור "ואברהם עודנו עומד לפני ה'" יאמר בפירוש, כי עם היות שנראה שנעתק משם והלך הנה והנה, הכל היה סיפור מה שנראה אליו בעמדו שם לפני ה'. ואם זהו פירוש הכתוב, הרי הסיפור הוא אצלי כמאמר "והנה סולם" (בראשית כ"ח), כי כמו שסיפר שהסולם ההוא היה בחלום, סיפר שכל זה היה במראה, כעניין "וארא בחלום והנה העתודים" וכו' (בראשית ל"א), וכדומה.
והנה הרמב"ן ז"ל כתב על הרב המורה, שדברים אלו אסור לשומעם, ואני מתירו לעצמי, מפני שטענתי חזקה ונכונה, מלבד מה שאמר באמרו בתחילה "וירא אליו ה'", ולא נזכר על מה נראה ומה דיבר כלל, יראה שהוא כלל ופרט.