מכת ארבה

אברבנאל, מקשה:

מה ראה מסדר הפרשיות לעשות התחלת הסדר הזה במכת ארבה, כי הנה המקום הזה אינו התחלת המכות. וגם כפי הסמנים שנתן בהם ר' יהודה דצ"ך, עד"ש, באח"ב היה לו להתחיל בברד? ומה התחלתו בארבה?

פסוק א'

"בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ..."

רמב"ן, פסוק ב':

ד"ה התעללתי:... והנה הודיע הקב"ה עתה למשה מכת הארבה ושיגיד אותה לפרעה, כי מה טעם "בא אל פרעה" – כי לא יאמר לו כלום? ולא נזכר רק בדברי משה אל פרעה, כי הכתוב קיצר בזה.
וכן קיצר למעלה במכת הברד, שסיפר דברי הקב"ה למשה (ט' י"ג) "התיצב לפני פרעה ואמרת אליו", ולא הזכיר דברי משה אל פרעה כלל, כמו שפירשתי *. וסיבת זה, שלא ירצה להאריך בשניהם, ופעם יקצר בזה ופעם בזה.
ובאלה שמות רבה ראיתי: "ולמען תספר באזני בנך..." הודיעו הקב"ה למשה מה מכה יביא עליהם וכתב אותה משה ברמז; (ב') "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך" – זו מכת הארבה, כמו דתימר (יואל א' ג') "עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר".

חזקוני, פסוק ג':

ד"ה ויבא משה ואהרן אל פרעה ויאמרו אליו כה אמר ה'...: כמה נבואות ומצוות לא תפרשן היכן אמרן הקב"ה כגון מכת הארבה וכגון (י"א ד') כחצות הלילה וכגון (ל"ב כ"ז) שימו איש חרבו על ירכו... וכן הרבה... ועל זה נאמר "מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים" (ישעיה מ"ד כ"ו).

------------------------------------------------------------------------------------

*) הרמב"ן רומז כאן לדבריו בפרשת וארא ט' י"ח:

ד"ה הנני ממטיר כעת מחר... ועתה שלח העז: כל אלה דברי ה' אל משה ובידוע שבא משה ואמר לפרעה את כל דברי ה' אשר שלחו, ולא הוצרך להאריך.

פסוק ו'

"וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה"

רמב"ן:

ד"ה ויפן ויצא: בעבור שפחדו מאד בברד, חשב משה שיפחדו גם עתה שימותו ברעב אם יאבדו יתר הפליטה הנשארת להם ויצא בלי רשותו טרם שיענהו הן או לאו, כדי שיתיעצו בדבר, חשב מחשבות אמת, כי כן עשו ויאמר לפרעה "הטרם תדע כי אבדה מצרים".
ובדברי רבותינו (שמות רבה י"ג) "ראה אותם שפונים זה לזה...
והנכון בעיני, כי כן היה עושה בכל עת בואו אל פרעה אל היכלו, מתרה בו ויוצא מלפניו, אבל הוצרך הכתוב להזכיר זה בכאן, בעבור "ויושב את משה ואת אהרון".

פסוק ו'

"וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה"

ראב"ע:

ד"ה ויפן: והנה פרעה החריש ומשה פנה ויצא, גם אהרן עמו, ובעבור שהוא העיקר לא הזכיר הכתוב את אהרן: וכן (בראשית כ"ב) "וישב אברהם אל נעריו", והעד (י' ח') "ויושב את משה ואת אהרן".

לדברי עבדי פרעה:

פסוק ז

"עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה'"

לפי דברי קאסוטו דומים דברי העבדים לדברי משה, אלא שמשום פחדם מפני מלכם "תלו את הרעה בצד שכנגד".

לדברי פרעה:

פסוק י"א

"לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה'"

העיר קאסוטו:

אשר לעצת יועציו, הוא (=פרעה) מקבל אותה כצורתה ולא ככוונתה:

פסוק י"א

"לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה' כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים"

ר' אברהם בן הרמב"ם:

ד"ה כי אותה אתם מבקשים:... כי הליכת הגברים שהתרתי אותה היא בהתאם עם מה שאתם מבקשים בחג והעבודה, כי הטף והנשים אינם מצווים. נראה שהמנהג היה כך בימי קדם והשאירה אותו התורה, ככתוב (שמות כ"ג י"ז) "יראה כל זכורך".

פסוק ט"ז

"וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְלָכֶם"

הנצי"ב, העמק דבר:

שעדיין לא אכל הארבה אלא עלה האילנות ובזה לא היה מושחת האילן לגמרי והיה ירא בהשהותו עוד מעט יאכלו גם את הקליפה והחשיף חשפה ולא היה עוד נותר אילן במצרים.

קאסוטו:

כבר לפני ההשמדה הכללית של כל ירק הנזכרת בסוף פסוק ט"ו מיהר פרעה כשראה את המון הארבה שנח על ארץ מצרים לפנות אל משה ואהרן מתוך תקוה להציל דבר מה.