דור הפלגה
בראשית פרק יא, פסוקים א - יא
| א. | חטאו של דור הפלגה |
בראשית רבה ל"ה:
ר' אלעזר אומר: "שפה אחת ודברים אחדים" – דיבורים אחדים: מעשה דור המבול נתפרש – מעשה דור הפלגה לא נתפרש.
(פירוש "אחדים" – סתומים, מלשון ארמי, כמו בראשית י"ח י': ואת הדלת סגרו תרגום אונקלוס: אחדו.)
פרקי דר' אליעזר כ"ו:
שבע מעלות היו לו למגדל ממזרחו ושבע ממערבו. מעלים את הלבנים מכאן ויורדים מכאן. אם נפל אדם ומת לא היו שמים לב אליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבים ובוכים ואומרים: אוי לנו, אימתי תעלה אחרת תחתיה.
ד"ה ודברים אחדים: באו בעצה אחת ואמרו, לא כל הימנו שיבור לו את העליונים, נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה.
דבר אחר: על יחידו של עולם.
דבר אחר: ודברים אחדים (ס"א דברים חדים) אמרו אחת לאלף ותרנ"ו שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול, בואו ונעשה לו סמוכות (ב"ר).
פסוק ה':
ד"ה בני האדם: אלא בני מי? שמא בני חמורים וגמלים? אלא בני אדם הראשון, שכפה את הטובה ואמר האשה אשר נתתה עמדי, אף אלו כפו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול.
פסוק ט':
ד"ה ומשם הפיצם: לימד שאין להם חלק לעולם הבא. וכי איזו קשה - של דור המבול או של דור הפלגה? אלו לא פשטו יד בעיקר ואלו פשטו יד בעיקר להלחם בו, ואלו נשטפו ואלו לא נאבדו מן העולם. אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם - לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה ורעות ביניהם, שנאמר שפה אחת ודברים אחדים, למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום.
ראב"ע, פסוק ג':
ד"ה והחמר: ... ואלה בוני המגדל לא היו טפשים שיחשבו לעלות אל השמים, גם לא פחדו מהמבול כי נח ובניו שנשבע להם השם שם היו וכולם היו סרים אל משמעתם כי בניהם היו. והנה הכתוב גילה חפצם וסוף דעתם: לבנות עיר גדולה למושבם ולבנות מגדל גבוה להיות להם לאות ולשם ולתהילה לדעת מקום העיר להולכים חוצה כרועי המקנה, גם יעמוד שמם אחריהם כל ימי המגדל. וזהו שאמר הכתוב: ונעשה לנו שם.
...ואל תתמה על מילת וראשו בשמים, כי הנה כן דבר משה: ערים גדולות ובצורות בשמים. ואלה הבונים ראו בעצמם שלא יפרדו, והשם לא יעץ כן, והם לא ידעו.פסוק ז':
ד"ה הבה נרדה: ... והנכון בעיני שנפוצו משם, ואחר שנפוצו מלך נמרוד על בבל וקמו מלכים אחרים. ובימים רבים במות הדור הראשון נשכח הלשון הראשון. והשם הפיצם והוא טוב להם וכן אמר ומלאו את הארץ.
ספורנו, פסוק ד':
ד"ה ויאמרו הבה: זאת הייתה עצת שרי הדור להמליך את נמרוד על כל המין האנושי.
ד"ה ומגדל וראשו בשמים: נעשה שם (עבודה זרה) שתהיה במגדל ויצא בכל המין האנושי שם גובה מקומה וגודל עירה באופן שתחשב אלהי האלהים אצל כל בני האדם ואליה ידרשו כולם. והכוונה בזה היתה שהמולך על אותה העיר ימלוך על כל המין האנושי בהיות שם דרישת כולם.
פסוק ו':
ד"ה הן עם: כי אמנם הביטול המפר עצת גוים ומניא מחשבות הוא המחלוקת הקורה ביניהם, אם לסיבת הדתות ואם לסיבת הלשונות. והנה אלו היו עם אחד בענין הדת כי היו כולם מסכימים בדעת אנשי הצא"בה ועם זה היו כולם מסכימים בלשון.
ד"ה ועתה לא יבצר: אם כן אין מונע להם מהשלים כוונתם ותהיה אותה עבודה זרה אשר יבחרו כללית לכל מין האדם ולא יפנה אחד מהם לדעת את הבורא יתברך ולהבין כי יוצר הכל הוא. והפך זה יקרה כשתהיה מחלוקת בין האומות בענין אלהי הנכר כי כל אחד יחשוב שיש אלוהי האלהים שכל האלוהות מסכימים לדעתו ובו ישלם סדרם וסדר המציאות, כאמרו, כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים.
1.
מה היה חטאם לפי הפרשנים?
2.
הבא ראיות מלשון הכתוב לדעת ר' אלעזר בבראשית רבה.
3.
מה הרעיון הכלול בדברי פרקי דר' אליעזר?
4.
במה עזר ריבוי הדתות לקידום האנושות לדעת ספורנו?
5.
מה הקושי בפסוק מלאכי א' א' המובא בספורנו, וכיצד הוא מתרץ את הקושי?
שאלה קשה ביותר
