בנות צלפחד וסמיכת יהושע

בגיליון זה שני חלקים נפרדים זה מזה (שאלות א'-ד' או שאלות ה'-ח'), החלק השני קל יותר.

פסוקים א'-י"א

פסוק ב':

"וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר"

פסוק ג':

"אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ"

פסוק ג':

"לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ"

1.

רש"י, פסוק ב': ד"ה לפני משה ולפני אלעזר: מגיד שלא עמדו לפניהם אלא בשנת הארבעים, אחר שמת אהרן. ד"ה לפני משה: ואחר כך לפני אלעזר, אפשר אם משה לא ידע אלעזר יודע? אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי רבי יאשיה. אבא חנן משום רבי אלעזר אומר: בבית המדרש היו יושבים, ועמדו לפני כולם. מה קשה לרש"י, ומה ההבדל בין שני פירושיו?

2.

ראב"ע, פסוק ג': ד"ה והוא לא היה: חשבו הבנות כי לא יירשו בני הנועדים על ה'. רמב"ן: ד"ה והוא לא היה: ...ודעתי בדרך הפשט, שאמרו ככה בעבור שחשבו שמשה רבינו היה שונא עדת קרח יותר מכל החוטאים שמתו במדבר, שהם היו הקמים כנגדו והכופרים בכל מעשיו, וחשבו אולי בשנאתו אותם יאמר "אל יהי לו מושך חסד ואל יהי חונן ליתומיו יזכור עוון אבותם אל ה'" (תהלים קט יב יד), על כן הודיעוהו כי לא היה מהם. ורמזו עוד שאינו במתי המגפות אבל במדבר מת על מיטתו: וטעם כי בחטאו מת, אמרו מת במדבר בעוונו שלא זכה ליכנס בארץ, או כדברי רבי יהודה הלוי המשורר ז"ל, שפירש שהוא דבק עם "ובנים לא היו לו", כאשר יאמר היום בעוונות אירע כך וכך. ספורנו: ד"ה והוא לא היה בעדת קרח: שהיה דינם שיאבד ממונם בחרם שהחרימם משה באומרו: "סורו נא מעל אוהלי האנשים הרשעים האלה, ואל תגעו בכל אשר להם פן תיספו", וכן נדונו בדיני שמים באומרו "ואת כל הרכוש". מה קשה לראב"ע? איך פירשו הרמב"ן לפי פשוטו, ואיך פירשו הספורנו?

3.

ראב"ע, פסוק ג': ד"ה כי בחטאו מת: אמר רבי יהודה הלוי הספרדי כי פירוש "כי בחטאו מת" דבק עם "ובנים לא היו לו", כאשר ייאמר היום בעוונותיו אירע לפלוני כך וכך, ואיננו רחוק. מה קשה לראב"ע?

4.

ראב"ע, פסוק ד': ד"ה כי אין לו בן: בעבור שאין לו בן. מה קשה לראב"ע? ומה הן ארבע הלשונות שמשמשת בהן "כי"? הבא דוגמאות לכל אחת מהן.

פסוק ה'

"וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'"

רש"י:

ד"ה ויקרב משה את משפטן: נתעלמה הלכה ממנו, וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר (דברים א' י"ז) "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי". דבר אחר: ראויה היתה פרשה זו להיכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן.

היכן מצינו שנענש שמואל על כגון דא?

פסוק ז'

"כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת"

1.

מה הקושי במילה כן? איך תתרגמה לאידיש או ללעז אחר?

2.

מה ראה אונקלוס לתרגמה במקום זה יאות (ועיין רש"י: ד"ה כן בנות צלפחד דוברות: כתרגומו יאות, כך כתובה פרשה זו לפני במרום, מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה. ד"ה כן בנות צלפחד דוברות: יפה תבעו). ולא כמו שתרגם בראשית י"ח ה' כן תעשה = כן תעבד ולא כמו שתרגם שמות ז' ו' כן עשו = כן עבדו

3.

מה ראה רש"י להוסיף את פירושו השני למלים "כן בנות צלפחד דוברות"?

רש"י, פסוק ז':

ד"ה נתון תתן: שני חלקים, חלק אביהן, שהיה מיוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר.

לפי דברי מפרשי רש"י, נראים דבריו כאן כסותרים את דבריו לעיל פרק כ"ו פסוק נ"ה:

ד"ה לשמות מטות אבותם: אלו יוצאי מצרים. שינה הכתוב נחלה זו מכל הנחלות שבתורה, שכל הנחלות החיים יורשים את המתים, וכאן מתים יורשים את החיים. כיצד, שני אחים מיוצאי מצרים, שהיו להם בנים בבאי הארץ, לזה אחד ולזה שלושה, האחד נטל חלק אחד, והשלשה נטלו שלושה, שנאמר "לאלה תיחלק הארץ", חזרה נחלתן אצל אבי אביהן וחילקו הכל בשוה. וזהו שנאמר "לשמות מטות אבותם ינחלו". שאחר שנטלו הבנים חילקוה לפי האבות שיצאו ממצרים, ואילו מתחילה חילקוה למניין יוצאי מצרים, לא היו נוטלין אלו הארבעה, אלא שני חלקים, עכשיו נטלו ארבעה חלקים: "אך בגורל" - יצאו יהושע וכלב, וכן הוא אומר (שופטים א) "ויתנו לכלב את חברון כאשר דיבר משה", ואומר (יהושע יט) "על פי ה' נתנו לו את העיר אשר שאל".

פסוקים י"ב – כ"ג

רמב"ן, פסוק י"ב:

ד"ה עלה אל הר העברים הזה: שם ההר הזה "הר נבו" כאשר פירש בסדר האזינו (דברים ל"ב מ"ט) ובזאת הברכה (שם ל"ד א'), אבל יקראו אותו "הר העברים", מפני שהוא על מעברות הירדן, ומשם יעברו אל ארץ כנען כאשר אמר כאן (בהאזינו ובזאת הברכה) "אשר על פני ירחו", ושם עברו את הירדן, כמו שנאמר (יהושע ד' י"ט) "והעם עלו מן הירדן ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו". ואיננה מצוה שיצונו הקדוש ברוך הוא לעשות כן עתה, שאם כן יהיה מתחייב לעלות שם מיד, אבל טעמו תעלה אל הר העברים וראית את הארץ, כי בעבור שציוהו "לאלה תיחלק הארץ" (לעיל כ"ו נ"ג), הודיעו כי לא על ידך תיחלק, כי אתה תעלה לראש הר העברים טרם שיסעו ישראל מארץ מואב ותמות בו ולא יגיעך מן הארץ לבד הראיה. וכן "קח לך את יהושע" (פסוק י"ח), בבוא יומך תקח את יהושע. והשלים הכתוב (פסוק כ"ב) לספר כי עשה כן משה בלב שלם, והוא העשייה אשר יזכיר (דברים ל"א ז') בעת פטירת משה כאשר אמרו השירה הוא והושע בן נון.

פסוק י"ז

"אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם"

רש"י:

אשר יצא לפניהם: לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחין את חיילותיהם למלחמה, אלא כמו שעשיתי אני שנלחמתי בסיחון ועוג, שנאמר (במדבר כ"א ל"ד) "אל תירא אותו". וכדרך שעשה יהושע, שנאמר (יהושע ה' י"ג) "וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה" וגו'. וכן בדוד הוא אומר (שמואל א' י"ח ט"ז) "כי הוא יוצא ובא לפניהם", יוצא בראש ונכנס בראש.

ד"ה ואשר יוציאם: בזכיותיו.

ראב"ע:

ד"ה אשר יצא לפניהם: במלחמה.

ד"ה ואשר יוציאם: על ידי אחר.

ספורנו:

ד"ה אשר יצא לפניהם: בעניין המלחמה.

ד"ה ואשר יוציאם: בענייני הנהגת המדינה.

מה קשה להם?

הציווי (פסוקים י"ח – כ')	המעשה (פסוקים כ"ב – כ"ג)
1.      קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ	וַיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ
2.       וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו	וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו
3.       וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה	וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה
4.       וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם	וַיְצַוֵּהוּ
5.       וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו	- - -

מה ההבדלים בין מצות ה' למשה (י"ח – כ"א) ובין הוצאתה לפועל על ידי משה (כ"ב – כ"ג), ומה טעמם של השינויים?