הלכות הלוואה לעני

עצה טובה: קרא את הסיפור "שלולית גנוזית" להזז, הבנוי כולו על פסוקנו, בתוך: ריחיים שבורים (עם עובד), עמודים 123-137.

פסוק כ"ד

"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי"

מכילתא קפ"ב:

ר' ישמעאל אומר: כל אם ואם שבתורה – רשות, חוץ מזה ועוד שנים: (ויקרא ב' י"ד) "ואם תקריב מנחת ביכורים" – חובה. אתה אומר: חובה – או אינו אלא רשות? תלמוד לומר (שם, י"ד) "תקריב את מנחת ביכוריך" חובה ולא רשות. כיוצא בו (שמות כ' כ"ב) "ואם מזבח אבנים תעשה לו" – חובה. אתה אומר: חובה – או אינו אלא רשות? כשהוא אומר (דברים כ"ז ו') "אבנים שלמות תבנה" – חובה ולא רשות. אף כאן אתה אומר: "אם כסף תלוה" – חובה ולא רשות. אתה אומר: חובה – או אינו אלא רשות? כשהוא אומר (דברים ט"ו ט'): "והעבט תעביטנו" – חובה ולא רשות.

רש"י, שמות פרק כ' פסוק כ"א:

ד"ה ואם מזבח אבנים: (מכילתא) רבי ישמעאל אומר: כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מג' "ואם מזבח אבנים תעשה לי", הרי אם זה משמש בלשון כאשר - וכאשר תעשה לי מזבח אבנים, לא תבנה אתהן גזית, שהרי חובה עליך לבנות מזבח אבנים שנאמר (דברים כז) "אבנים שלמות תבנה", וכן (שמות כב) "אם כסף תלוה" - חובה הוא, שנאמר (דברים טו) "והעבט תעביטנו", ואף זה משמש בלשון כאשר, וכן (ויקרא ב) "ואם תקריב מנחת ביכורים" - זו מנחת העומר שהיא חובה, ועל כורחך אין אם הללו תלויין אלא ודאין, ובלשון כאשר הם משמשים.

שמות פרק כ"א פסוק ל':

ד"ה אם כופר יושת עליו: אם זה אינו תלוי, והרי הוא כמו "אם כסף תלוה", לשון אשר זה משפטו שישיתו עליו בית דין כופר.

שמות פרק כ"ב פסוק כ"ד:

 ד"ה אם כסף תלוה: ר' ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מג', וזה אחד מהן.

פסוק כ"ד

"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ"

פסוק כ"ד

"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ"

ספורנו:

ד"ה אם כסף תלוה את עמי: אם יהיה זה שלא יתקיים בישראל מה שנאמר "אפס כי לא יהיה בך אביון", אבל יתקיים בהם "כי לא יחדל אביון", ואז יקרה שתלוה.      

פסוק כ"ד

"לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה"

רמב"ם, הלכות מלוה ולוה, פרק א' הלכה ג':

אסור לאדם להיראות לבעל חובו, בזמן שיודע בו שאין לו, אפילו לעבור לפניו אסור, שלא יפחידו או יכלימו, אף על פי שאינו תובעו.

(ר' שמעון רפאל הירש, מוסיף על כך בפירושו:

במקום שבאומות העולם אין בעל החוב מתראה בפני מלוהו ובורח מפניו, הרי בישראל מצוּוה המלוה לברוח מפני בעל חובו, כדי לא לביישו...).

חזקוני:

כנושה: לשון שכחה כמו (בראשית מ"א נ"א) "כי נשני אלוקים". פירוש: לא תהיה לו כמי ששכח הלואתו לזמן ארוך, כדי לדחוק אותו ולקחת ממנו רבית.