נאום "היום הזה"

פסוק ט"ז

"הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱ-לֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה"

פסוק ט"ז

"...וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"

רמב"ן, פרק ו' פסוק ה':

ד"ה בכל לבבך: על דעת המדרש (ספרי ואתחנן ו'): הלב הנזכר כאן הוא הכח המתאוה, כעניין "תאות לבו נתת לו" (תהלים כ"א ג'), "אל תחמוד יפיה בלבבך" (משלי ו' כ"ה), אם כן "בכל נפשך" - הנפש המשכלת, וכן "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים" (שמואל א' כ"ה כ"ט).

ספורנו, כאן:

ד"ה בכל לבבך: שתכיר בלי שום ספק שראוי לעשות רצונו.

ד"ה ובכל נפשך: שלא יניא אותך כוח מתאוה, בהיותך מכיר מעלת מי שציוה ותועלת מצוותיו...

פסוקים י"ז-י"ט

"אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵא-לֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ.
וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו. וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדשׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:

פסוקים י"ז-י"ח

"אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵא-לֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ  וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְו‍ֹתָיו"

ד"ה האמרת: והאמירך (פסוק י"ח) אין להם עֵד מוכיח במקרא. ולי נראה שהוא לשון הפרשה והבדלה הבדלתי לך מאלוהי הנכר להיות לך לאלהים, והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה. ומצאתי להם עד והוא לשון תפארת כמו "יתאמרו כל פועלי אוון" (תהלים צ"ד ד').

ראב"ע:

ד"ה האמרת: מלשון גדולה וקרוב מגזרת "בראש אמיר" (ישעיה י"ז ו').

רמב"ן:

ד"ה וטעם את ה' האמרת: כיון שקיבלתם עליכם כל התורה בפירושיה ובדקדוקיה ובחידושיה, הנה גידלתם השם ורוממתם אותו, שיהיה הוא לבדו לכם לאלוהים. לא תודו באל אחר כלל.

פסוק י"ח:

ד"ה ואמר וה' האמירך היום: כי היום הזה לכם כיום סיני, והשם רומם וגידל אתכם בקיבול התורה שתהיו לו לעם סגולה מכל העמים, ולשמור כל מצותיו - כי לכם לבדכם ייתן תורתו ויצוה אתכם בכל המצוות הרצויות לפניו, לא לעם אחר, כעניין שכתוב (תהלים קמ"ז י"ט-כ') "מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי".

רשב"ם:

ד"ה האמרת: אתה הזקקת שאמר הקב"ה ונתרצה להיות לך לאלהים. כי הדבר תלוי בו ליעשות הוא אלהיך ויושיעך מתוך שקבלת מצוותיו. 

פסוק י"ח:

ד"ה גם הוא האמירך: הפעילך שאמרת ונתרצית שתהיה לו לעם לפי שעשה נסים וגבורות שנתרצית להיות לו לעם.

ספורנו:

ד"ה את ה' האמרת: כשקיבלת עליך להיכנס בברית בשבועת האלה, אשר בה אבדן כל טוב גשמי, אם תעבור עליו האמרת ורוממת את האל יתברך בזה שיהיה יותר נכבד אצלך קיום רצונו מכל טוב גשמי.

הירש:

"אמר" בהפעיל נמצא רק כאן. בבניין הפעיל משמעו רק: גרם, עשה שהאיש יאמר. ואולם לפי תוכן הפסוקים האלה מן הנמנע לפרש "את ה' האמרת" – גרמת לה' לאמר, וכן הנמנע לפרש "והוא האמירך" - ה' גרם וסיבב שאתה תאמר... יען גלוי וברור הוא שפסוק י"ז טעמו – התחייבות עם ישראל כלפי ה' וכן פסוק י"ח-י"ט הבטחת ה' לישראל. אמנם אין זה נדיר בתנ"ך שהדבר שעליו נאמר משהו יבוא כנושא ישיר (ביחס הפעול) לפועל "אמר". כמו "הוא הבאר אשר אמר ה' למשה" (במדבר כ"א ט"ז) – אילו נאמר: "את ה' אמרת להיות לך לאלוקים" היה טעמך על ה' אמרת, שיהיה לך לאלוקים. וכמו כן אילו נאמר: "ה' אמר אותך להיות לו", היה מובנו: אלוקים דיבר עליך שאתה תהיה לו לעם סגולה. אבל טעם "האמרת" ו"האמריך" הוא: אתה גרמת שיאמרו (היינו – העולם, האנושות) על האלוקים שהוא יהיה לך לאלוקים, והוא סיבב ועשה שיאמרו עליך, שאתה עם סגולה. היינו קבלת עול מלכות שמים על ידי עם ישראל והבטחות ה' לישראל לא נשארו מעין הסכם פרטי-סודי בינם לבין עצמם, אלא הן גלויות וידועות לתבל ויושביה וחרותות על לבותיהם. מכאן ואילך ייקרא שם ה' – אלוקי ישראל וישראל שמו – עם ה'...

ספורנו:

ד"ה להיות לו לעם סגולה: כדי שישיג בכם מה שחפץ להשיג מן המין האנושי, כאמרוֹ ,נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, (בראשית א' כ"ו).

והשווה גם דבריו שמות פרק י"ט פסוק ה':

ד"ה והייתם לי סגולה: אף על פי שכל המין האנושי יקר אצלי מכל יתר הנמצאים השפלים' כי הוא לבדו המכוון בהם. כאמרם ז"ל (אבות): חביב אדם שנברא בצלם. מכל מקום אתם תהיו לי סגולה מכולם.

ד"ה כי לי כל הארץ: וההבדל ביניכם בפחות ויתר הוא. כי אמנם לי כל הארץ, וחסידי אומות העולם יקרים אצלי בלי ספק.

פסוק ו':

ד"ה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים: ובזה תהיו סגולה מכולם, כי תהיו ממלכת כהנים להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד, כמו שיהיה עניין ישראל לעתיד לבוא. כאומרוֹ "ואתם כהני ה' תיקראו". וכאומרו "כי מציון תצא תורה".

רש"י, פסוק י"ז:

ד"ה האמרת והאמירך: אין להם עד מוכיח במקרא. ולי נראה שהוא לשון הפרשה והבדלה - הבדלתי לך מאלוהי הנכר להיות לך לאלהים, והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה. ומצאתי להם עד, והוא לשון תפארת כמו "יתאמרו כל פועלי אוון" (תהלים צ"ד ד').

רווה"ה, (ר' וולף היידנהיים) בפירוש לרש"י הבנת המקרא:

דברי רש"י כאן נגמרים במילים "לעם סגולה", והשאר הוא תוספת איזה תלמיד בחוץ והמעתיקים הכניסוהו בפנים, לכן איננו בדפוסים ישנים.

ואלה דברי הגמרא לפירוש רש"י המובאים בדברי רווה"ה:

ברכות ו' א':

את ה' האמרת היום וה' האמירך היום. אמר להם הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר "שמע ישראל ה' אלוקינו..." ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ..." (רש"י: האמרת: לשון חשיבות ושבח, כמו (תהלים צ"ד) "יתאמרו כל פועלי אוון – ישתבחו".