בנות צלפחד

הערה: בקטע זה עסק גם גיליון פנחס תש"ב, עיין שם והשלם על ידו את גיליוננו זה.

פסוק א'

"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד..."

ספרי כ"ז א':

כיוון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לשבטים ולא לנקבות, נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה. אמרו: לא כרחמי בשר ודם רחמי המקום. בשר ודם רחמיו על הזכרים יותר מעל הנקבות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא על הזכרים ועל הנקבות – רחמיו על הכול, שנאמר (תהלים קמ"ה) "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו".

פסוק א'

"מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה"

השווה דברי רש"י:

ד"ה מחלה נועה: ולהלן הוא אומר (במדבר ל"ו י"א) ותהיינה מחלה תרצה, מגיד שכולן שקולות זו כזו, לפיכך שנה את סדרן.

לדבריו פרק ל"ו פסוק י"א:

ד"ה מחלה תרצה: כאן מנאן לפי גדולתן זו מזו בשנים, ונישאו כסדר תולדותן, ובכל המקרא מנאן לפי חכמתן, ומגיד ששקולות זו כזו.

פסוק ב'

"וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם..."

רש"י:

ד"ה לפני משה: ואחר כך לפני אלעזר, אפשר אם משה לא ידע, אלעזר יודע? אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי רבי יאשיה. אבא חנן משום רבי אלעזר אומר: בבית המדרש היו יושבים, ועמדו לפני כולם.

אברבנאל:

הבנות האלה הלכו בראשונה לפני משה, ואמרו לו: "אדוני, לדין באנו". והוא השיבן: "הלוא נתתי לישראל שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמשים ושרי עשרות. לכו לפניהם, ומה תבקשו ממני בדבר המשפט?!" הלכו לפני אלעזר הכהן (כי אהרן כבר היה מת), והשיבן כזה הדבר. הלכו לנשיאים ושרי העדה ואמרו אליהם טענתם, השיבום: "הדבר הזה הוא מכלל 'הדבר הקשה' (שמות י"ח כ"ו: "ושפטו את העם בכל עת את הדבר הקשה יביאון אל משה וכל הדבר הקטן ישפוטו הם") ואנחנו לא שמענו משפטו. לכו אל משה!" התחכמו וחיכו עד אשר היו כולם נקבצים פתח אוהל מועד, "ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר ולפני הנשיאים", ואמרו בפני כולם טענתם לאמר: "ראו עתה, מי הוא הראוי לדון בזה?"

פסוק ג'

"וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח"

בבא בתרא קי"ח:

והוא לא היה בתוך העדה – זה עדת מרגלים, הנועדים על ה' – אלו המתלוננים, בעדת קרח – כמשמעו.

רש"י:

ד"ה והוא לא היה: לפי שהיו באות לומר: בחטאו מת, נזקקו לומר לא בחטא מתלוננים ולא בעדת קרח שהיצו על הקדוש ברוך הוא, אלא בחטאו לבדו מת, ולא החטיא את אחרים עמו. ר' עקיבא אומר: מקושש עצים היה. ור' שמעון אומר: מן המעפילים היה.

רמב"ן:

ד"ה והוא לא היה: לפי שבאו לומר 'בחטאו מת', נזקקו לומר לא בחטא מתאוננים ולא בעדת קרח שהיצו על הקדוש ברוך הוא היה, אלא בחטאו לבדו, ולא החטיא אחרים עמו, לשון רש"י. ולא פירש למה היו באות לומר: "בחטאו מת", אלא שתאמרנה: אבינו מת במדבר ובנים לא היו לו, כי כן הראוי להיאמר. אבל על דעת רבותינו (בבא בתרא קי"ח ב'), הוצרכו לומר שלא היה בעדת קרח, לפי שעדת קרח לא היה להם חלק בארץ, וכן למתלוננים שבעדת קרח, כי נשמע זה בעם מבית דינו של משה. וכך פירש רבי אברהם ואמר: חשבו הבנות כי לא יירשו הנועדים על ה'. ודעתי בדרך הפשט, שאמרו ככה בעבור שחשבו שמשה רבינו היה שונא עדת קרח יותר מכל החוטאים שמתו במדבר, שהם היו הקמים כנגדו והכופרים בכל מעשיו, וחשבו אולי בשנאתו אותם יאמר "אל יהי לו מושך חסד ואל יהי חונן ליתומיו ייזכר עון אבותם אל ה'" (תהלים ק"ט י"ב-י"ד), על כן הודיעוהו כי לא היה מהם. ורמזו עוד שאינו במתי המגפות, אבל במדבר מת על מטתו.

פסוק ג'

"...כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת..."

רמב"ן:

ד"ה וטעם כי בחטאו מת: אמרו מת במדבר בעוונו, שלא זכה ליכנס בארץ, או כדברי רבי יהודה הלוי המשורר ז"ל, שפירש שהוא דבק עם "ובנים לא היו לו", כאשר ייאמר היום: בעוונות אירע כך וכך.

פסוק ד'

"לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ"

רש"י:

ד"ה כי אין לו בן: הא אם היה לו בן, לא היו תובעות כלום. מגיד שחכמניות היו.

פסוק ט'

"וְאִם אֵין לוֹ בַּת וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו"

בבא בתרא פרק ח' משנה ב':

סדר נחלות כך הוא: איש כי ימות ובן אין לו, והעברתם את נחלתו לבתו. בן קודם לבת. וכל יוצאי ירכו של בן קודמין לבת. בת קודמת לאחיו... והאב קודם לכל יוצאי ירכו.