מטה אהרן

פסוקים ט"ז-י"ז

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה..."

לפרשה זו שואל אברבנאל:

מה ראה יתברך לעשות על התלונה הזאת (הנאמרת בפסוק ו') את ניסיון המטות מהשבטים, כיוון שעל זה עצמו כבר עשו קרח ואהרן ניסיון הקטרת, כמו שאמר (ט"ז י"ז) "קחו לכם מחתות… ותנו בהן אש ושימו עליהן קטורת"…

רשב"ם, פסוק ו':

ד"ה אתם המִתם: על דתן ואבירם הבלועים אנו מודים שחטאו, אבל המאתים וחמשים איש שמתו כמיתת נדב ואביהוא, אתם הרגתם אותם שציויתם להקטיר הקטורת.

פסוק ט"ז:

ד"ה קח מאתם: מאחר שמתלוננים על דבר הקטורת ואומרים: "אתם המתם את עם ה'" ואינה הוכחה שבחרתי בכהנים, אני אעשה הוכחה אחרת שלא יוכלו לערער על הכהונה,  כי מטהו יפרח על ידי.

ראב"ע, פסוק ו':

ד"ה אתם המִתם: הטעם מה ראיה היתה זאת ששבט לוי הוא הנבחר ונבחר אהרן לכהן גדול, וייתכן שבתפילתכם או בחכמה שידעתם שרפתם המקריבים.

רמב"ן, פסוק ו':

ד"ה אתם המִתם: אמר אונקלוס אתון גרמתון דמית עמא דה'. יפתור, כי יאשימו אותם על שנתנו העצה הזאת להקטיר קטורת זרה לפני ה', מדעתם שהמקריבים אותם נשרפים. כי השם לא אמר למשה להקריב הקטורת הזאת, והוא לא אמר לישראל בשם ה' לעשות כן, אם כן מעצמם נתנו העצה הזאת אשר מתו בה העם, והיו יכולין לתת אות ומופת אחר במטה או בזולתו. ורבי אברהם אמר מה ראיה זו ששבט לוי נבחר ונבחר אהרן לכהן גדול, וייתכן שבתפילתכם או בחכמה שידעתם שרפתם המקריבים. וכן נראה שלא האמינו, כי מה שאמר אחרי כן (פסוק י"ז כ') "דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה" וגו' "והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשיכותי מעלי" וגו', ראיה שלא האמינו העם בשריפה הזאת שנבחרו הלוים והוחלפו הבכורות בהם, רק חשבו כי משה ואהרן גרמו השריפה, או שהיה העונש בקטורת אש זרה אשר לא ציוה אותם, וקטורת אהרן היתה קטורת הבוקר כאשר פירשתי (ויקרא י' ב'). ולא היתה התלונה רק על השריפה, לא על הבליעה, כי השם אמר למשה: "העלו מסביב" וגו' וזה ירמוז על פתיחת פי הארץ, ומשה הגיד זה לישראל בשם ה', ודתן ואבירם היו חייבים יותר שהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו. והנכון בעיני, שהיו העם מאמינים עתה בכהונת אהרן שכבר יצאה אש מלפני ה' ותאכל את קרבנותיו, אבל היו חפצים שיהיו הבכורות משרתי המשכן במקום הלוים, ולא ירצו בחילופין שעשו בהם, כי היו חפצים שיהיה לכל השבטים חלק בעבודת בית ה'. והנה יתלוננו, אתם המיתם אותם, שנתתם העצה הזאת שיקריבו קטורת ככהנים, והם היו ראוים לעבודת לוים, לא שיהיו ככהנים מקריבי קטרת, וזה טעם פרח מטה אהרן לבית לוי (פסוק כ"ג).

פסוק כ"ה:

ד"ה למשמרת לאות: לזיכרון שבחרתי לאהרן לכהן, ולא ילינו עוד על הכהונה, לשון רש"י. ואין המטה הזה אות רק על מטה לוי שנבחר משאר השבטים, לא על אהרן שתהיה לו הכהונה. והנכון, למשמרת לאות, על שבט לוי תמורי הבכורות, כי השריפה אות על הכהונה והפרח על הלויה, כמו שפירשתי (בפסוק ו'). וזה טעם "פרח מטה אהרן לבית לוי" (פסוק כ"ג), כי לכל בית לוי פרח ובזכותם. ואפשר שכיון שנודע במטה שאין השם חפץ בבכורות, והוא חפץ בשבט לוי, שתהיה הכהונה לאהרן בלא תרעומת, כי הוא הנכבד בשבט והנשיא בהם במטה, ולו תאות שררת השבט ההוא. ואינו נכון בעיני, כי גרשון בכור לוי.

מלבי"ם, פסוק י"ט:

ד"ה והנחתם באהל מועד: לרמוז כי השבט שיבחר ה' ללויה והנשיא שלו שיבחר לכהונה, יהיו כזית רענן בבית אלוקים...

פסוק כ':

ד"ה מטהו יפרח: שמטהו המצוין הנשיא עם שבטו יתעורר בו רוח אלוקים, ויוציא פרי קודש הילולים, וכמו שהתעוררה במטה פעולה נפשית, שהיא הפריחה, שבאה על ידי התעוררות נפש הצומחת...

רמב"ן, בראשית פרק ט' פסוק י"ב:

ד"ה זאת אות הברית: ואם תבקש מה טעם בקֶּשת להיות אות, הנה הוא כטעם "עד הגל הזה ועדה המצבה" (בראשית ל"א נ"ב). וכן "כי את שבע כבשות תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה" (שם, כ"א ל'), כי כל הדבר הנראה שיושם לפני שנים להזכירם עניין נידור ביניהם ייקרא אות, וכל הסכמה ברית, וכן במילה אמר "והיה לאות ברית ביני וביניכם" (להלן י"ז י"א), בעבור ההסכמה שימולו כל זרע אברהם לעבדו שכם אחד.

פסוק י"ז

"שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת"

רמב"ן, פסוק י"ז:

ד"ה שנים עשר: מטה אהרן הוא בי"ב, כי לא אמר ותקח מטה לבית לוי ותכתוב עליו שם אהרן, אבל הוא במניין הנזכר, והנה לא נחשב יוסף רק לשבט אחד. והטעם, כי לא יימנו שבטי ישראל לעולם רק שנים עשר, ומפני שיחשוב לוי, יחשוב יוסף רק אחד. ועוד אפרש זה בסדר וזאת הברכה (דברים ל"ג ו') אם יברכני ה' להגיע לשם.

דברים פרק ל"ג פסוק ו':

ד"ה יחי ראובן: והנכון בעיני, כי הכתוב לא ימנה בשבטי ישראל רק שנים עשר, וכך אמר בברכת יעקב (בראשית מ"ט כ"ח) "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר". והנה יעקב הזכיר בניו השנים עשר והזכיר יוסף בשבט אחד, ומשה ראה להזכיר ביוסף שני שבטים כמו שאמר (פסוק י"ז) "והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה", והיה זה בעבור שני דברים: האחד כי אחר שציוה הקדוש ברוך הוא ועשאם שני שבטים בחנכת המזבח, ובדגלים, ובנחלת הארץ, הנה הוא צריך למנותם שנים בברכתם, ועוד שהזכיר יהושע המנחילם את הארץ, והוא מאפרים הקטן, והוצרך להזכיר אחיו שגדול ממנו. והנה רצה לברך את לוי כי מברכתו יתברכו כל ישראל, שיהיו קרבנותיו לרצון להם לפני השם, והוצרך להשאיר אחד מן השבטים שאינן נימנין בשום מקום רק שנים עשר, כנגד שנים עשר מזלות ברקיע, ושנים עשר חודשים בשנה, ושנים עשר גבולי אלכסונין, שאמרו במדרש שהם הן זרועות עולם, וכמו שהזכירו חכמים במסכת ברכות (ל"ב ב'), אמר הקדוש ברוך הוא לנביא: לך ואמור לכנסת ישראל" בתי, שנים עשר מזלות בראתי ברקיע כנגד שנים עשר שבטים. וכן בהר גריזים והר עיבל (לעיל כ"ז י"ב) שמנה לוי, לא נגזר שם יוסף לשני שבטים. וכן תראה בחילוק יחזקאל (מ"ח ד'-ה') שמנה בחלוקת הארץ יוסף לשני שבטים ולא הזכיר לוי, וכשמנה תוצאות העיר הזכיר (שם פסוק ל"א) "שער לוי אחד", ולא מנה שבט יוסף לשני שבטים אבל אמר (שם פסוק ל"ב) "שער יוסף אחד", כי לעולם לא יימנו שבטי ישראל רק שנים עשר, וכבר זכרתי זה בסדר ויקח קרח (במדבר י"ז י"ז). והנה השאיר שמעון שלא היה שבטו גדול, ולא היתה בו ברכת יעקב אביהם מרובה אבל חלקם ביעקב והפיצם בישראל (בראשית מ"ט ז'), והנה יתברכו גם הם מברכת שאר השבטים אשר המה בתוכם.

העמק דבר:

משמע חוץ ממטה אהרן, ואף על פי דלעולם לא נמנו אלא י"ב שבטים, ובמקום שנמנה שבט לוי לא נמנה יוסף אלא לאחד, כמו שכתב הרמב"ן – מכל מקום כאן לא שייך זה הכלל, שהרי אם היה נבחר שבט אחר מי שהוא, היה אותו השבט יוצא ממניין השבטים, ושבט אפרים ומנשה היו משלימים מניין י"ב. ואם היה נבחר שבט אפרים לחוד, היה הוא יוצא, ומנשה ולוי בכלל י"ב. ולזה באו המטות להורות, איזה שבט מי"ג שבטים הוא נבחר ולא יהיה נמנה בכלל שבטי ישראל.

פסוק כ'

"וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם"

ראב"ע:

ד"ה והשיכותי: מפעלי הכפל כמו "והתימותי טומאתך" (יחזקאל כ"ב ט"ו) מגזרת "וחמת המלך שככה", וטעם והשכותי כדרך בני אדם למצוא מנוחה, ומטה לוי בתוך השנים עשר, והנה יוסף במטה אחד.  

פסוק כ"א

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּל נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת וּמַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם"

רש"י:

ד"ה בתוך מטותם: הניחוֹ באמצע, שלא יאמרו מפני שהניחו בצד שכינה פרח.

תרגום אונקלוס:

וחוטרא דאהרן בגו חוטריהן.

והשווה-

תרגום אונקלוס לבראשית פרק ב' פסוק ט':

"וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן" –

במציעות גינתא

(ועיין רש"י:

ד"ה בתוך הגן: באמצע).

בראשית פרק י"ח פסוק כ"ד:

"חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר" –

בגו קרתא

שמות פרק ט"ו פסוק י"ט:

"בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם" –

בגו ימא.

פסוק כ"ה

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ"

רשב"ם:

ד"ה לאות לבני מרי: לדורות הבאים שירצו למרוד, כגון עוזיהו. 

פסוק כ"ה

"וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם"

רש"י:

כמו ותכלה תלונתם, לשון שם מפועל יחיד לנקבה כמו תלונתם מורמורי"ץ בלע"ז [תלונות], ויש חילוק בין תלונותם לתלונתם, תלונתם תלונה אחת, תלונותם שם דבר בלשון יחיד, ואפילו הם תלונות הרבה.

רשב"ם:

ותכלה את תלונתם של ישראל.