יהודה ותמר

בנו יעקב, בפירושו לפרקנו (בפירושו לס' בראשית בגרמנית):

מה שתמר מהרהרת בלבה את זה מבטאת רות במלים מפורשות (א' ט"ז) "עמך עמי ואלוקיך אלוקי". ואולם התפקיד מתפצל שם לשתי "נפשות פועלות": התכנון לנעמי, הביצוע לרות. ואילו כאן הכל בידיה של תמר.

1.

הסבר, במה הדמיון בין רות לתמר?

2.

מה ההוכחות מפרקנו שכאלה היו הרהוריה של תמר?

3.

מה הם ההבדלים בין פרטי שני הסיפורים שבהם משתקפים הבדלי שתי התקופות?

4.

השווה את שני הפסוקים: בראשית ל"ח י"א: "... שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ" רות א' ח': "... לֵכְנָה שֹּׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ" האלשיך מסביר הבדל זה בשתי דרכים, התוכל למצוא אחת?

פסוק א'

"וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא"

ר' אברהם בן הרמב"ם:

"ויהי בעת ההיא רמז אל זמן אשר בלי ספק אינו מוגדר במה שקדם לו, והעדות על זה מאמר (דברים י' ח') "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט לוי לשאת את ארון ברית ה' לעמוד לפני ה' לשרתו...".
ולפי זה אינו מוכרח שיהיה הרמז כאן "בעת ההיא" אל זמן מכירת יוסף אלא על זמן לפני זה.

ר' יוסף אבן-כספי:

"בעת ההיא" ידוע בעברי ובהגיון, כי אמרו "בעת ההיא" יתכן היותו רחב או צר, גם לפני מה שקדם זכרו או אחריו, וכל אלה הענינים מטבע שתופי בספרי הקודש שהם לחכמות מפוארות.

פסוק ח'

"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ"

רש"י:

ד"ה והקם זרע: הבן יקרא על שם המת.

רמב"ן:

ד"ה ויבם אותה והקם זרע לאחיך: הבן יקרא על שם המת לשון רש"י. ואין זה אמת, כי מצות התורה נאמר גם כן (דברים כ"ה ו') "יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל". ואין היבם מצווה לקרוא לבנו כשם אחיו המת; ואמר בבועז (רות ד' י') "וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו, ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו". (שם ד' י"ז) "ותקראנה (=השכנות) שמו עובד" – לא מחלון.
ועוד: שאמר (ל"ח ט') "וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע..." ומה הרעה אשר תבוא עליו עד כי השחית זרעו מפניה אם יקרא שם בנו כשם אחיו המת? ורוב בני אדם מתאוים לעשות כן!

ר' אליהו מזרחי, (אחרי הביאו את דברי הרמב"ן הנ"ל):

ואני תמה מאד איך חשב על המאור הגדול דבהירין לו שבילי דכולא גמרא, שלא ראה הא דתניא בפרק שני דיבמות (דברים כ"ה ו') "והיה הבכור – יקום על שם אחיו" – לנחלה. אתה אומר: לנחלה, או אינו אלא לשמו? "יוסף" – קורין אותו (את הבן הנולד ליבם מאשת אחיו המת) בשם יוסף; "יוחנן" (=היה שם האח המת יוחנן) קורין אותו (=את הבן הילוד ליבם) יוחנן? נאמר כאן "על שם" ונאמר להלן (בראשית מ"ח) "על שם אחיהם יקראו בנחלתם". מה "שם" (השי"ן בצירי) האמור להלן (בבראשית מ"ח) בנחלה, אף "שם" האמור כאן (דברים כ"ה ו') בנחלה.
והלא הרב (רש"י) עצמו הביא הברייתא הזאת גבי (דברים כ"ה ו') והיה הבכור... על שם אחיו המת: "זה שייבם את אשתו יטול נחלת המת בנכסי אביו" ואם כן יותר היה לו להרמב"ן ז"ל להקשות מדבריו אדבריו (=מדברי רש"י במקומנו ל"ח ח' על דברי רש"י בדברים כ"ה ו') ממה שיקשה לו מצד הדין!

פסוק ט"ו

"וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ"

סוטה י':

משום דכסתה פניה "ויחשבה לזונה"? אמר ר' אליעזר: שכסתה פניה בבית חמיה, דאמר ר' שמואל בר נחמני, אמר ר' יונתן: כל כלה שצנועה בבית חמיה, זוכה יוצאים ממנה מלכים ונביאים. מנלן? מתמר. "נביאים" – דכתיב (ישעיה א' א') "חזון ישעיהו בן אמוץ", "מלכים" – מדוד, ואמר ר' לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: אמוץ ואמציה אחים היו.

רש"י:

ד"ה ויחשבה לזונה: לפי שיושבת בפרשת דרכים.

ד"ה כי כסתה פניה: ולא יכול לראותה ולהכירה.

ומדרש רבותינו: כי כסתה פניה: כשהיתה בבית חמיה היתה צנועה, לפיכך לא חשדה.

ר' אברהם בן הרמב"ם:

אפשר שהיה אז דרך הקדשות לכסות את פניהן, כמו שאמר בן חפני ז"ל. ומאמר החכמים ז"ל, כי כסתה פניה בבית חמיה דרש יפה רחוק מן הפשט.

פסוק כ"ה

"הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה"

בראשית רבה פ"ד:

אמר ר' יוחנן: אמר הקב"ה ליהודה: אתה אמרת לאביך (ל"ז ל"ב) "הכר נא" – חייך שתמר אומרת לך: "הכר נא".