ברכת יצחק ליעקב

הקושי העיקרי בפרק זה – ומה שמעסיק או אפילו מדהים את הלומדים בראש וראשונה – אינו קושי לשוני, מילים או ביטויים בלתי מובנים, אלא העניין כולו, עניין הברכה שנטלה במרמה ושנתנה טעות, והשאלה שאלה כפולה: שאלת הצדקתו של מעשה רבקה בהחלפת הבנים ושל יעקב בשמעו בקולה, מצד אחד, ושאלת מהותה ותועלתה של הברכה שניתנה שלא בכוונה, למי שלא הייתה מיועדת לו מלכתחילה. בשאלה הראשונה עסקנו בגיליון תשט"ו שאלות א, ב, וכן בגיליון ויצא תשי"ד א, ב, ובייחוד בגיליון תולדות תשכ"א, וכן תשכ"ד. הפעם עוסק גיליוננו בפירושיהם של רש"י וספורנו לפסוקים בודדים.
להוראת הפרק בכללו יאמר כאן – מה שכבר אמרנו בעלון הדרכה אחר – כהנחיה כללית:

המורה המלמד את פרקנו יזהר מלהרבות בניסיונות "להצדיק" בכל מיני דרכים – מהם דרכי פרשנות של עיקום הכתובים – את המעשים אשר נעשים בו. ניסיונות כאלה אינם עוזרים לרדת לעומק פשוטם של הדברים ועשויים רק להרגיז את התלמידים המרגישים, כי לא חיפוש האמת – פשט הכתוב וכוונתו – מנחה את המורה אלא הרצון להעלים מעיני תלמידים חולשות אבותינו, אשר התורה לא התכוונה כלל להעלימם.
נביא בזה את דברי רש"ר הירש שנאמרו כמבוא לפרקנו, (בתרגום העברי החדש של מרדכי ברויאר):

אנחנו הולכים בעקבות רבותינו ואין אנחנו רואים כחובתנו להיות סניגורים לאבותינו הגדולים, כדרך שגם דבר ה' אינו נמנע מלגלות בהם חולשות ושגיאות. אם רבקה צוותה על יעקב להטעות את אביו, הרי הכתוב אומר ללא כחל ושרק (כ"ז כ"ה) "בא אחיך במרמה". ובבראשית רבה (פ"ז ל"ז) ביחס למאורעות הפרק הזה:

ר' חנינא אומר: כל מי שהוא אומר: הקב"ה ותרן הוא, יתוותרון בני מעיהו (=ישתפכו בני מעיו החוצה). אלא מאריך אפו וגבי דילה (=וגובה את שלו). זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו דכתיב (כ"ז ל"ד) כשמוע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה גדולה ומרה". והיכן נפרע לו? בשושן הבירה, שנאמר (אסתר ד' א') "ויזעק זעקה גדולה ומרה".

וכן הוא אומר במדרש תנחומא ישן (תולדות דף ע"ב):

אמר ר' אליעזר: שלש דמעות הוריד עשו, אחת מימינו ואחת משמאלו ואחת נסתלקה בתוך עינו (גרסה אחרת: ואחת נתלית בתוך עינו), והיא שהאכילתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש (תהלים פ' ו').

אך אם עיון מיושב ושקט יביאנו לידי מסקנה כזו, אשר בה תפוג הרבה ממרירותו של מאורע זה, לא נכבוש אותה בלבנו, רק בשל החשש שניראה כסניגורים ומלמדי זכות, ועוד יותר (=גם אחרי מסקנה זו) הרבה אשר לא ניתן להצדיקו, בפרט כאשר הוא נמדד באמת מידתה של אומה, הנקראת בשם "ישורון", והמצווה להשיג את כל מטרותיה רק בדרך ישרה, שחובתה להתרחק מכל עקמומיות; למען כל מטרה.

והוא ממשיך לנתח את מעשיהם של שלושת הפועלים העיקרים בפרקנו, של יעקב, של רבקה, של יצחק. לגבי יעקב הוא אומר, שהתנהגותו ברורה ומובנת בתכלית:

מתחילתה גוזרת עליו האם לשמוע בקולה ללא הרהור. (פסוק ח') אין היא מניחה שירצה לפעול למען תועלתו האישית, היא יודעת שכל אופיו "כאיש תם" יתמרד, והרי היא מפסיקה כל התנגדות על ידי מצוות האם והחובה לשמוע בקולה... הוא אין לו אלא לציית. כל מה שעשה יעקב לא עשה אלא מתוך שביקש לקיים מצוות אמו, אין לתת דופי בהתנהגותו, פרט לזה, שגם מצוות כבוד אב ואם כפופה לחוקי המוסר, ואלה אוסרים על האדם לגנוב את דעת הבריות, גם במקום שנצטווה על כך מפי אביו או אמו.

כאמור: הפעם עסקנו בפירושי פסוקים בודדים.

שאלה א2 ברש"י קשה והתחבטו בה כמה ממפרשי רש"י. נביא בזה את דברי בעל ספר הזכרון מראשוני פרשני רש"י, בעיקר בגלל ההערה המתודולוגית החשובה שבו:           

איש שעיר "בעל שער":

הרב ז"ל בא לפרש לנו התיבה ולומר שאף על פי שהתואר נגזר משמות הדברים "חכם" נגזר מ"חכמה" ו"רופא" מ"רפואה", ולא מצינו שם תואר שנגזר משמות הדברים הטבעיים, כמו בשרי שער מטר גשם, ואף לא משמות הדברים המלאכותיים, כמטה ושולחן וכסא ומנורה, התיבה הזאת (="שעיר") באה שלא כמנהג, והיא כאילו אמר: "בעל שער", כאמרנו לאדם השמן "בעל בשר".
וראיתי מי שכתב, שנשמר הרב (=רש"י) שלא נפרשהו מלשון גדים עזים, כמו שפירושו במקום אחר: וכבר עוררתיך, שתהיה נזהר ואל תתן את פיך לומר, שנשמר הרב ז"ל מפירושים כאלה, שבמקום שמפרש ונשמר במפירוש אחר, לא נשמר אלא מפירוש שיעלה לכאורה על לב חכם המעיין, אבל כשיתבונן היטב ימצא פירכא לפירושו. ושמור כלל זה וזכרהו!
ואם מושבע הוא מהר סיני לבקש שמירה לכל עניין, טוב היה לו לומר שנשמר הרב, שלא נפרשהו מלשון (דברים ל"ב) "לא שערום אבותיכם"; (יחזקאל ל"ב י') "ומלכיהם ישערו עליך שער"; (תהלים נ' ג') "וסביביו נשערה מאד", שפירושם לשון יראה ופחד; וכיוון לומר: הן עשו איש יראוי, שבני אדם מפחדים מפניו, ואני ילד מסכן חלק, כלומר שפל ומדבר עם כל אדם לשון חלקה, לא בגאווה ובוז. והכריע הרב נגד פירוש זה, שלא יפול עליו (=כלומר על הפירוש "שעיר" – מי שיראים מפניו): "אולי ימושני אבי".

בפסוק ל"ו (שאלה א2) עסקנו בפרוטרוט גם בגיליון תולדות תשכ"ו ב אלא ששם עוררנו בעיות אחרות. אם יתקשו הלומדים למצוא תשובה לשאלה 7 (ג) יעיינו ברש"י, בראשית פרק י"ח פסוק כ"ה:

ד"ה השופט כל הארץ: נקוד בחטף פת"ח ה"א של השופט, לשון תמיה: וכי מי שהוא שופט לא יעשה משפט אמת?!