העבד העברי

שאלות גיליוננו הפעם קשות מאד ובייחוד השאלות ב-ג שאינן עוסקות עדיין בהלכות כי אם רק בפסוק המבוא לפרשתנו.

דברי רש"י בפתיחת הפרשה הלקוחה מתנחומא ישן (וכן הוא בשמות רבה) קשים להבנה וכל מפרשי רש"י יגעו וטרחו בהם. ולכן יינתנו כאן, שלא כדרך עלוני ההדרכה, תשובותיהם לשאלות שנשאלו בגיליון:

ב1. הקושי הוא כמובן: מה ראתה התורה להתחיל פרשה זו בוי"ו החיבור? והנה קשה כאן הביטוי "פסל" ביותר. ונתנו לו פירושים שונים:

רבנו עובדיה מברטנורא, עמר נקא (על פירוש רש"י):

"פסל את הראשונים" – פירוש לשון כריתה והפרדה כמו פֶסֶל (בשני סגול) על שם שנפסח, ו"את" ("פסל את הראשונים") כמו "מן", כלומר: פוסל וכורת ומפריד הדבר ממה שלמעלה הימנו.
פירוש אחר: "פסל" – תיקן את הראשונים כמו (שמות ל"ד א') "פסל לך שני לוחות" שפרושו תקן לך, כלומר: הוא פירוש למה שנאמר למעלה הימנו. כמו (בראשית ב' ד') "אלה תולדות השמים והארץ", שהוא פירוש מעשה בראשית האמור למעלה ממנו.

ואע"פ שרבים מבין מפרשי רש"י מתנגדים לפירוש זה משום שביטוי "פסל את הראשונים" בדברי המדרשים משמעו כרגיל "מצא בהם פגם" או "לא החשיב אותם כפי שהחשיב את האחרונים" – הנה בכ"ז נראה שבמקומנו לא נוכל לפרשו אלא כפי הפירוש הנ"ל.

ב2. הקושיה הגדולה שהקשו כל מפרשי רש"י על דבריו אלה היא:

מנחת יהודה:

ועוד קשה דהכא משמע. דאי לא כתיב "ואלה" לא הוה ידעינן שהם מסיני, והלא בתחילת פרשת בהר (ויקרא כ"ה א') פרש רש"י בפשיטות שכל התורה כולה נאמרה מסיני, משמע בדלאו דרש זה ידעינן שמסיני נתנו?!

ולקושיה זו שהעסיקה כאמור את כל פרשני רש"י וענו עליה תשובות שונות – ורבות מהן דחוקות מאד – עונה מהרא"י מה שהובא בגיליון. ומעניינים דבריו של בעל צידה לדרך היוצא נגדו בחריפות:

אעיקרא דדינא פירכא על מה שכתב "לפי שרוב אלה השכל מחייבם", הלא אורבא איפכא מסתברא, שאין השכל מחייב אותם כלל, כמו שפרש האלשיך, עד שמפני כך הוצרך לומר "ואלה המשפטים" – ואלה מוסיף על הראשונים. כלומר: אלה המשפטים אשר תראו אותם זרים מאד אשר אין השכל מחייב אותם, כי יתחמץ לבב אנוש לאמור:
"איזה שכל טוב ימצא טוב טעם ודעת על דין המשפט הקונה עבד עברי אשר פיזר נתן מלחמו וממונו ואחרי כן שש שנים יעבוד ובשביעית יצא; ושהקונה עבד עברי קנה אותו לעצמו. שלא יעבוד בו עבודת עבד, ומה שתלמיד עושה לרבו אין העבד עושה לרבו. שלא יוליך אחריו כליו לבית המרחץ ולא יעבוד עבודה בזויה... ולא יאכל הוא (=האדון) פת סולת ועבדו פת קיבר. ואם יהיה לו רביעית יין לא ישתה הוא (=האדון) וישקה לעבדו מים, רק יתנהו לו (=את היין לעבד); ואם יישן הוא על הכר לא יישן עבדו על גבי הקרקע. שאם צר הכר לשניהם יתנהו לעבדו והוא יישן על הארץ, ...הלא יתחמץ לבב אנוש באמת באמור: אין אלה משפטים, רק חוקים חתומים חותם צר...
על כן להסיר מלבם דבר הלזה, בא האלוקים ויאמר "ואלה המשפטים" כלומר אשר תראו אותם זרים ותחשבום לחוקים, הן הם המשפטים.    (עד כאן לשון האלשיך)
אמנם לי נראה דאין אנו צריכים לכל זה, שכבר האירו חכמים עינינו בשמות רבה בנועם שיח שפתים טעם לשבח. למה נתנו משפטים אחר עשרת הדברות יותר משאר מצוות התורה, והוא מפני שכל התורה כולה תלויה במשפט וז"ל:
אמר ר' אליעזר: כי התורה תלויה במשפט ולכך נתן הקב"ה דינין אחר עשרת הדברות, לפי שהבריות מעבירין על הדין והוא נפרע מהם... 

(עד כאן לשון הצידה לדרך)

התשובה לשאלה ב3 קלה יותר: וכך ניסח את התשובה בעל אמרי שפר:

לא אמרינן "פסל את הראשונים" אלא אותם הכתובים (הפותחים במילה "אלה") בתחילת הענין כגון (בראשית ב' ד') "אלה תולדות השמים והארץ", וכגון (בראשית ו' ט') "אלה תולדות נח". אבל "אלה" הכתוב בסוף הענין כגון (ויקרא לו, יג) "אלה המצוות והמשפטים" לא באו לפסול את הראשונים אלא אדרבא, הלשון מורה שהוא שב על מה שכתוב למעלה מהם, כדי לחזור ולשנות הענין ההוא הנזכר למעלה הימנו.

ואם הבינונו את התשובות לשאלה ב2 כבר נוכל להבין את הקושיה של ב4. שהרי לפי כל מה שנאמר לעיל נסמכה פרשת המשפטים לעשרת הדברות, אם כן קשה למה לא נכתבו הדברים כסדרם אלא נכתבו בהפסקת פרשת כ' י"ט-כ"ג ("ויאמר ה' אל משה כה תאמר לבני ישראל...") ביניהם. ומובן למה שואל רש"י שאלתו "ולמה נסמכה...".

ועוד: בזה תתורץ גם הקושיה למה הקדים רש"י דבריו על וי"ו של "ואלה" לשאלה "למה נסמכה", כי רק אחרי שהסביר שפרשת משפטים סמוכה לעשרת הדברות מוצדקת קושייתו "ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת המזבח". ולא נראית לי כלל דרכו של בעל באר יצחק האומר גם כאן, כבכמה מקומות אחרים:

ענין השאלה הזאת על דרך אמרם ז"ל "כל היכי דאיכא למדרש דרשינן", ואינה שאלה אלא לפי שיש עליו תשובה, וכל חכם לב יכלכל דבריו במשפט וסמוכים דבריו בהשכל ודעת, אף כי בחוק התורה האלוקית.

לשאלה ב5 ימצא הלומד את התשובה, אם יסביר לעצמו מהי מטרת "המזבח" (ויעוין לזה בדברי רש"י בסוף פרשת משפטים "לא תניף עליהם ברזל"), ומהי מטרת בית הדין.

לשאלה ג. לכאורה הקושיה על פסוקנו היא בביטוי "תשים" ולא "אשר תלמדם". ומקורו של רש"י הוא במכילתא:

ר' עקיבא אומר: "ואלה המשפטים אשר תשים" – למה נאמר? לפי שהוא אומר (ויקרא א' ב') "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם" אין לי אלא פעם אחת, מנין שנה ושלש ורבע עד שילמדנו? ת"ל (דברים ל"א י"ט): "ולמדם את בני ישראל". יכול למדין ולא שונין? ת"ל (שם): "שימה בפיהם". יכול שונין ולא יודעין" (=ולא מבינים טעמי הדברים)? ת"ל: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", ערכם לפניהם כשלחן ערוך, כענין שנ' (דברים ד' ל"ה) "אתה הראית לדעת".

ואולם יש ממפרשי רש"י (הרא"ם וההולכים בעקבותיו) הרואים דווקא מדברי ר' עקיבא אלה, שלא הביטוי "תשים" במקום "תלמד" הוא אשר גרם לפרש כפי שפירשו רש"י אלא הביטוי "לפניהם". ואלה דברי הרא"ם:

אינו רוצה לומר מדהוה ליה למכתב "אשר תלמדם" וכתב "אשר תשים", אלא מדהוה ליה למכתב "אשר תשים להם" וכתב "לפניהם" – כשלחן הערוך לפני האוכל.
אבל מדכתיב "אשר תשים" ולא כתיב "אשר תלמדם" כבר דרשו בו: מכאן שישראל חייבין לשנות הדבר בפיהם, שישנו אותו בפה. וכן שנינו במכילתא: ר' עקיבא אומר... (כנ"ל).

ובזה יש תשובה לשאלתנו ג2 (ב).