ולא תקח שוחד

גיליון זה הוא המשכו של גיליון שופטים תשכ"ב שהיה מוקדש כולו לפסוק זה בלבד. יעויין שם!

יש להסתכל תחילה בהקשר שבו נתון פסוקנו:

שלושת הפסוקים הראשונים של פרשתנו י"ח, י"ט, כ', פניתם אחת בכולם, גוף שני יחיד. אבל מתוך תכנם מתברר שהפניה מכוונת בכל פסוק לשומע אחר. פסוק ראשון אל הכלל ידבר (ספר החנוך מצות עשה תצ"א:

למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצוות התורה ויחזירו הנוטים מדרך האמת אליה...)

ואף חציו השני של הפסוק "ושפטו את העם משפט צדק" אף הוא עצמו אינו פניה לשופטים, אלא – כדברי רש"י – שייך למצוה המוטלת על הצבור.* הפסוק השני משלושת פסוקינו כולו פונה לדיין, ועל כן גם מוכרח רש"י לפרש כאן "לא תכיר פנים" שלא כפי שפרשו בדברים א' י"ז שידבר אל הממונה להושיב דיינים ("שלא יאמר איש פלוני נאה או גבור, אושיבנו דיין..." עיין שם!) אלא פרשו (לפי גמרא שבועות ל'):

"אף בשעת הטענות אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה, אחד עומד ואחד יושב...",

כי אלו היה מפרשו כפונה אל הממונה להושיב דיינים, הן היה מדלג מן הפניה לממונה להושיב דיינים ("שופטים ושוטרים תתן לך") אל הדיין עצמו ("לא תטה משפט") וחוזר אל הממונה להושיב דיינים ("לא תכיר פנים") וחוזר שוב אל הדיין "ולא תקח שוחד" וזה דחוק ביותר. הפסוק השלישי "צדק צדק תרדוף" פונה לדעת רש"י לבעלי הדין: "הלך אחר בית דין יפה" וסוף פסוק: אל כל ישראל: "למען תחיה וירשת".

על השוחד מדובר בשני פסוקים בתורתנו ובטרם בוא המורה בכתתו ללמד פרטי הדברים (ביחוד אם יעמד על שאלה ד'), ראוי לכתוב את שני הפסוקים על הלוח למען יהיו לנגד עיני הלומד:

שמות כ"ג ח':                 

"וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים"

במקומנו: 

"וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם"

על כחו של השוחד לעור, לסלף, להשפיע השפעה שלא מדעתו של מקבל השוחד מדובר הרבה בדברי חז"ל, והרחיבו מאד אסור זה גם על שוחד דברים. כגון אפילו אם מקדים לו שלום ואינו רגיל בכך, ואף אם עשה לו כמה שרותים, או נתן לו כבוד וכדומה, מיד נפסל לו השופט לדין. ועיין כמה דוגמאות של שוחד דברים בגמרא כתובות ק"ה, (והובאו הדברים בחלקם בגיליון שופטים תשי"ב).

הוספנו על הדוגמאות המובאות שם גם את הדוגמאות שבשאלה ב', שיש בהן ענין מיוחד. שני האנשים האלה, האריס המביא את הפרות, הרועה המביא לכהן את ראשית הגז לא התכונו כלל וכלל לעשות רשם טוב על החכם, שלו הביאו את אשר הביאו; הם עשו מה שעשו לנוחיותם הם – ובכל זאת הרגישו עצמם החכמים "משוחדים"!

שאלה ד' קשה. מה המה ה"דברים" אשר השוחד מסלפם ומי הם ה"צדיקים" אשר דבריהם מסתלפים. לכאורה הדבר ברור: דברי השופט מסתלפים, הוא מוציא משפט מעוות בגלל השוחד. ומשתי סיבות נראה לנו שזה פשוטו של מקרא:
א. מפני שההקשר מעיד על כך. הרי הפסוק פונה אל השופט ("ושוחד לא תקח") והחצי השני של פסוקנו בא להוכיח מה הסכנה הבלתי נמנעת בלקיחת שוחד – הלא היא עוות הדין.
ב. ההקשר בחלק השני של הפסוק מורה שהמדובר בדברי השופט, כי שני חלקי המשפט נראים מקבילים.

                        יעור פקחים ( = עיני השופט)

                        יסלף דברי צדיקים  ( = דברי השופט)

כן מפרשים גם רבים מן המפרשים, כפי שיראה בגיליון, אלא שעל פירוש זה יש להקשות. אם השופט לוקח שוחד – למה יכנהו הכתוב בשם "צדיק"? אמנם הראב"ע רוצה לסתור טענה זו בדבריו האחרונים: הוא נקרא "שופט צדק", מפני שתפקידו לשפוט צדק. אבל זה אמנם מתאים לתאר "שופט צדק", אך הן כאן לא מוזכר כלל תאר כזה אלא מדובר בצדיקים "סתם" כפי שמדובר בפקחים, ואם לגבי החצי הראשון תוכל לומר: אפילו יהיו השופטים פקחים ורואים נכוחה – מכיון שיקחו שוחד יתעוררו, יחדלו מלראות את האמת, לא תוכל לומר במקביל לגבי החצי השני: אפילו יהיו השופטים צדיקים – אם יקחו שוחד יסתלפו דבריהם, מפני שאם יהיו צדיקים – לא יקחו שוחד.

מטעם זה פרשו כמה מפרשנינו שדברי הצדיקים אינם דברים השופטים אלא דברי בעל הדין. ** שהוא צדיק בריבו. ופירוש זה יכול להסמך על הפסוק הקרוב אליו "ונקי וצדיק אל תהרג", שגם שם "צדיק" אינו אלא בעל הדין הצודק בריבו.

ואולם גם על פירוש זה יש להקשות: כגון מה שאומר אלמושנינו (פירוש על רש"י שהודפס יחד עם עוד שלושה ממפרשי רש"י – ביניהם גם קניזל – בקושטא רפ"ה):

לא תוכל להיות מלת "צדיקים" תואר אל בעלי הריב, כי הם אינם אלא שנים ולא יוכלו להיות שניהם צדיקים בבחינת הדין, כי כשזה קם – זה נופל. והיה לו לומר "כי השוחד יעור דברי צדיק".

וטענה אחרת יש לטעון נגד פירוש זה (יסלף את דברי בעל הריב הצודקים בריבו); איך יתכן לומר, שהשוחד יסלף את דברי בעל הריב, הן הוא יטען את שלו? האם הוא מושפע מן השוחד שנתן חברו? אמנם יש גם מישבים קושיה זו ואומרים: אמנם כן – כאשר יודע ל"צדיק" (לזה שהוא צודק בריבו) שזה שכנגדו נתן שוחד, יסתתמו ויתבלבלו טענותיו. וזהו "השוחד יסלף דברי צדיקים". אך כבר אמר ר' דוד הופמן שזו תשובה קלושה מאד, מפני שעל הרוב אין צד אחד יודע שהצד השני נתן שוחד, ועל כן לא דבריו הם המסתלפים ע"י השוחד, אלא הדין הוא המסתלף.

על כן הלך רש"י לא בדרך ראשונה ולא בדרך שניה; אך על דרכו זו עיין בגיליון שופטים תשכ"ב.

------------------------------------------------------------------------------------

*) ומדוע אין לפרשו כמצוה המוטלת על השופטים יתברר להלן, ועמדנו על כן בגיליון שופטים תשי"ב:

**) וכן תרגמו המתרגמים ללועזית:

Bear 1939: und verkehrt die Sache derer die necht heben.

Buber-Rozenzweig: sie verkehrt die Redem der bewalirten

ובזה גם ההבדל בין התרגום האנגלי הישן ובין המתוקן:

King James Version: and perverteth the words of the righteous.

Revised Standard Version: and subverts the cause of those who are in the right.